החלטה בתיק א 12632/07

1.         בפני בקשה מטעם הנתבעות (להלן: " המבקשות") לפסילת מסמכים אשר צורפו למכתבו של ב"כ התובע מיום 14.5.2008, לד"ר גיא אור, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכיאטריה.

2.         רקע עובדתי

התובע (להלן: " המשיב"), יליד 1975, נפגע ביום 10.10.2003, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בהחלטתי מיום 9.9.2007, מונה ד"ר ישראלי אמנון, כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה.

בחוות דעתו קבע ד"ר ישראלי כי למשיב נותרה נכות רפואית אורטופדית צמיתה, בשיעור 10% בשל מגבלה ניכרת בתנועת הקרסול.

ביום 8.11.2007, הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף ובהחלטתי מיום 3.2.2008, הורתי על מינויו של ד"ר גיא אור, כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.

כעת, עותרות המבקשות, להוצאתם ולפסילתם של מסמכים, אשר הועברו על ידי המשיב, לידי ד"ר גיא אור.

3.         טענות הצדדים

לטענת המבקשות, המסמכים אשר הוגשו לידי ד"ר גיא אור, ערוכים על "דפים חלקים לבנים" ואינם נושאים את שם העורך או את שם המטפל וכל חותמת או חתימה מטעם עורכם.

לטענתן, המסמכים נערכו רטרואקטיבית, לצורך ההליכים המשפטיים, ואין עסקינן בכרטיס טיפולים אוטנטי.

המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, אף המבקשות יודעות כי מדובר במסמכים אותנטיים מתיקו של ד"ר ברקאי, שכן מדובר באותם מסמכים רפואיים אשר הועברו לידי המבקשים, ע"י ד"ר ברקאי, לפי בקשתם.

זאת ועוד, לטענת המשיב, התיעוד בו עסקינן, חתום על ידי עורכם, ד"ר ברקאי.

4.         דיון ומסקנות

תקנה 8(א) ל תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, קובעת כי יש להעביר למומחה את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול.

אין חולק, כי על פי ההסדר הקיים בדין, כאשר מדובר בתאונת דרכים, הדרך להוכחת עניינים שברפואה היא על ידי מינוי מומחה על ידי בית המשפט, מבלי שהצדדים יוכלו להציג לו חוות דעת רפואיות, מטעמם.

מאחר וקו הגבול בין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו תמיד ברור, יש לבחון את המסמכים וליתן את הדעת,  וכפי שנקבע:

"... באותם מקרים בהם נותר ספק בשאלה אם המדובר במסמך המותר בהמצאה למומחה ואם לאו, ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין, ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי. במקרים כאלה עשוי המידע האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהיה במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי. אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני המומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו ... ".

ראה: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, 565; המפנה גם ל תא (ת"א) 1238/90 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' גלית כהן כביר; וכן בר"ע 2339/06 אררט נ' דלל.