החלטה בשאלות מהו נכס מושא פסק הדין לפירוק שיתוף ומהי כוונת בית משפט לענייני משפחה ב"דירה"

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ. זיתוני) מיום 16.9.2020 בע"ר 72361-12-19, במסגרתו דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ א' מחאג'נה קרמאן מיום 17.12.19 בתיק הוצל"פ 500557-02-19.

בהחלטת הרשמת נקבע כי הנכס מושא פירוק השיתוף בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 26.11.17 בתמ"ש 3350/08 ותמ"ש 14829-11-16 (להלן "פסק הדין"), הוא המקרקעין הידועים כמגרש 0 חלקה 000 גוש 00000  בכפר ---(להלן "המקרקעין") וכן מבנה המגורים הבנוי עליהם, כך שפירוק השיתוף  יחול על על המקרקעין וכן על המבנה.

לתוצאה זו הגיעה כב' הרשמת לאחר שעיינה בפסק הדין  וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"ש 11327-01-18 מיום 18.12.18 (להלן "פסק הדין בערעור").

2. להבנת הרקע לבקשה אציין בקצרה כי הצדדים, בני זוג לשעבר, התדיינו ביניהם במשך שנים לפני בית משפט קמא (בפני מותבים שונים), וגם במסגרת ערעורים שנדונו לפני בית המשפט המחוזי. בין יתר המחלוקות שהתעוררו ביניהם הייתה זו ביחס לזכויות במקרקעין והבנוי עליהם, כאשר המשיבה טענה כי אביו של המשיב, הבעלים הרשום של הזכויות במקרקעין, העניק לבני הזוג במודע 500 מ"ר מזכויותיו במקרקעין, לרגל נישואיהם לצורך בניית בית מגורים אשר נבנה בהמשך, וכי היא זכאית לפירוק השיתוף באותן זכויות – המקרקעין על הבנוי עליהם.

3. בפסק הדין נקבע בין היתר כי "המתנה למבקש ולמשיבה הינה בלתי הדירה ואין זכות לחזרה ממנה". בהמשך, נקבע: "לאור האמור, אני קובע כי התובעת הינה בעלת מחצית מהזכויות הקנייניות בדירת המגורים המצויה בחלקה 000 גוש 00000 בכבול" וכן: "אני מורה על פירוק השיתוף בדירה, למרבה במחיר, ... ".

4. בפסק הדין בערעור (עמ"ש 11327-01-18 מיום 18.12.18) נדחו טענות המבקש ואביו והשגותיהם על פסק הדין, ובפסקה 40 נפסק:

"הטענה כי אין האישה זכאית לזכויות בדירה, מאחר והדירה נבנתה טרם הנישואין, ועל כן אין להחיל עליה את חוק יחסי ממון, היא טענה המתעלמת מהדינים הכלליים ובענייננו, חוק המתנה. כידוע, על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74, כפופים, במהלך חיי נישואיהם, לשלושה משטרים רכושיים: הדינים הכלליים, איזון משאבים, והלכת השיתוף הספציפי. (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי , פ"ד מט(3) 529 (13.8.05); רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי , פ"ד נו (6) 175 (27.8.02)). שלושת המשטרים הללו אינם סותרים זה את זה. הם משלימים זה את זה ואין כל מניעה לבסס תביעה רכושית של מי מבני הזוג כלפי רעהו על כל אחד משלושת המשטרים הללו, גם אם ננקט מהלך על פי אחד מהם שלא בא לידי סיומו המוצלח. בענייננו, נקבע כי אין להחיל את איזון המשאבים והשיתוף הספציפי, ראו פסק הדין של ערכאת הערעור שניתן על פסק הדין הראשון. בית משפט קמא הכיר בזכויות האישה בדירה מכוח חוק המתנה ובקביעה זו אין להתערב.

          טענת האיש כי שגה בית משפט קמא משהורה על פירוק שיתוף בדירה, שעה שתצהירי המתנה אינם מתייחסים לדירה אלא לקרקע פנויה, דינה להידחות. האיש הוא זה שערך את תצהירי המתנה והוא זה שמילא את הטפסים לשלטונות המס. הוא זה שבחר לסמן ולציין קרקע. יתרה מזו, זו הדירה ששימשה למגורי המשפחה במהלך הנישואין. אציין כי על פי גישתו, אביו הוא בעל הקרקע ואילו הדירה שייכת לו, מאחר והוא זה שמימן את בנייתה. ראו תביעתו לבית הדין השרעי וכן עדותו בפני בית משפט קמא "ש. מי הבעלים של הדירה, הסברת לו? ת. הרי אני בניתי אישית, בעזרת המשפחה והאחים שלי, לא הייתי צריך להסביר לו. לגישתי הבעלים של הדירה הוא אני". (עמ' 71 שו' 11-13 לפרוטוקול). עו"ד זטרמן, ב"כ האישה, טען כי במצב זה, זכאית האישה למחצית מהזכויות בדירה מכוח השיתוף הספציפי. כן הפנה ב"כ האישה לסעיף 12 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 לפיו אין להפריד ולהבחין בין הדירה לבין הקרקע עליה היא בנויה".

5. בהתאם לפסק הדין, ביצוע פירוק השיתוף ייעשה בלשכת ההוצל"פ, כאשר ימונה כונס נכסים לביצועו. מכאן, החלטות כב' הרשמת שניתנו בגדרי תיק ההוצל"פ אשר נפתח לביצוע פסק הדין.

6. המבקש, טען לפני כב' רשמת ההוצל"פ כי הנכס מושא פירוק השיתוף על פי פסק הדין, הוא אך "הדירה" הקיימת על המקרקעין ולא כל הבניין, בעוד שהמשיבה טענה כי הנכס הינו מבנה המגורים בשלמות הבנוי במקרקעין לרבות החלק היחסי במקרקעין אשר ניתן לצדדים במתנה על ידי אביו של המבקש.