החלטה בעניין חלוף מועד להגשת התנגדות לצוואה

זוהי   בקשה לסילוק על הסף של התנגדות לקיום צוואה

 תאור העובדות בקליפת אגוז

1. ביום 6.8.08 הוגשה בקשת התובעת(להלן :"המבקשת")  לקיום צוואה.
2. ביום 3.9.08 הגיש הנתבע (להלן :"המשיב ") בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות.
3. ביום 8.9.08 ניתנה החלטה על ידי הרשם לענייני ירושה (להלן:"הרשם") המאריכה את המועד להגשת ההתנגדות עד ליום 30.908
4. על החלטת הרשם הוגשה בקשה לעיון חוזר ולאחר מכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.
5. ביום 5.10.08 הגיש הנתבע "כתב התנגדות" מבלי שביקש קודם לכן הארכת מועד נוספת שכן חל אחור נוסף בהגשת ההתנגדות מיום 30.9.08 עד  ליום 5.10.08 .
6. כב' השופטת חני שירה נתנה ביום 25.12.08 החלטה בערעור וקבעה בין השאר  שהואיל  ולא ניתנה עדיין כל  החלטה על ידי כב'  הרשם  והואיל ובפועל  ההתנגדות לא הועברה לבית משפט זה , טרם בשל הנושא  למתן החלטה יחד עם זאת היא מצאה להעיר שאין לדחות בקשות של התנגדות על הסף מטעמי פרוצדורה .היא הפנתה לע"א 263/65 בעניין שרייבר שם נקבע שחשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה מאשר לשמור על פורמאליות ועל סדרי דין נוקשים העלולים להיות לרועץ לעשיית צדק.עוד היא  הוסיפה שהמבקשת לא הראתה איזה עיוות דין יגרם לה מהארכת המועד לתקופה קצרה.
7. ביום 11.1.09 החליט הרשם להעביר את ההתנגדות לבית משפט זה .
8.  הואיל והתיק הועבר לטיפולו של מותב זה ,קבעתי דיון בפני ליום 25.11.09 ניסיתי לשכנע הצדדים  שראוי היה להמשיך  ולדון בהתנגדות גופה ולתת ביטוי לאחור בהגשת ההתנגדות בתום ההליך, במסגרת  פסיקת ההוצאות אך הניסיון לא צלח.
9. הצדדים הגישו עמדתם  המנומקת ומכאן החלטה זו .

טענות המבקשת

1.      עד היום לא נתן הרשם  כל החלטה פורמאלית לגבי הארכת המועד השנייה אלא קבע שהוגשה התנגדות והוא  מעביר את התובענה לבית משפט זה.

2.      ס' 19(ב) לתקנות הירושה מעניק לרשם שיקול דעת להארכת מועד להגשת התנגדות אך משלא הוגשה בקשה להארכת מועד המועד שנקבע על ידו הוא מועד סופי.

3.      המועד להגשת התנגדות נקבע בחיקוק (סעיף 17 לתקנות הירושה ) ולכן לשם הארכת מועד יש צורך בטעם מיוחד.

4.      הנתבע מזלזל בסדרי הדין ומשום כך יש לסרב לקבל את כתב ההתנגדות

5.      הנתבע עשה דין לעצמו והגיש את ההתנגדות 5 ימים לאחר המועד שקבע הרשם. אמנם ב-29.9.08 חל ערב ראש השנה אך  לזאת ודאי היה מודע הרשם כאשר נתן את ההחלטה לגבי המועד הנדחה.

6.      הפסיקה קבעה שגם אחור בן יום אחד בהגשת ערעור איננו מהווה טעם מיוחד וגם במקרה כזה על המערער צריך ליתן צידוק לאיחורו.עוד נקבע שסדרי הדין אמנם אינם מיטת סדום אך אין לנהוג בסלחנות כלפי בעל דין המזלזל בסדרי הדין .

7.      אין לקבל את נימוקי המשיב בעניין שעות קבלת הקהל אצל הרשם שכן בכל מקרה עומדת לרשות המתדיינים תיבת שירות .