החלטה בדבר התרת צירוף ראייה בשלב הוכחות

עלי להכריע האם להתיר למתנגדים לקיום הצוואה להגיש חוות דעת של גרפולוג ביחס לזהות כתב ידו של עורך הצוואה, וזאת הגם שהטענה כי הצוואה לא נרשמה בכתב ידו של המצווה, לא הועלתה בכתב ההתנגדות ולא נתמכה בחוות דעת מטעמם. ובדגש על כך, שטענה זו עלתה לראשונה בעיצומן של שמיעת הראיות של מבקשי קיום הצוואה ולאחר חקירת המומחה מטעמם.

טענות המתנגדים

1.         המתנגדים טענו כי מחקירת המומחה לכתבי יד של מבקשי הקיום, התברר להם כי המומחה בדק את אותנטיות חתימתו של המנוח בלבד, ולא את כתב היד בו נרשמה הצוואה.

2.         לטענתם מטרת ההליך לרדת לחקר האמת, ולשם מיצוי תכלית זו, יש צורך בבדיקת כתב היד בו נכתבה הצוואה.

3.         המתנגדים הצביעו על הקושי בהמצאת חוות דעת מומחה מטעמם בהעדר דוגמאות חתימה מקוריות של המנוח הנמצאות בידי הצד שכנגד.

4.         המתנגדים טענו כי אי היעתרות לבקשתם משיקולים של סדרי דין תהא בבחינת עיוות דין שכן לא יעלה בידם להוכיח את צדקת טענתם בדבר היותה של הצוואה מזויפת.

5.         לגישתם, לא ייגרם כל נזק למבקשי הקיום באם ייעתר בית המשפט לבקשתם.

טענות מבקשי קיום הצוואה

6.         מבקשי הקיום מתנגדים לבקשה.

            לטענתם, המתנגדים איחרו מכל בחינה שהיא את המועד להגשת חוות דעת מומחה מטעמם.

ולא השכילו לנצל את ההזדמנות השווה שהייתה להם להגיש חוות דעת.

7.         עוד נטען כי בדרישה להגשת חוות דעת מומחה ביחס לכתב היד בו נרשמה הצוואה יש משום הרחבת חזית אסורה, שעה שבכתב ההתנגדות נטען כי חתימת המנוח זויפה ולא הועלתה כל טענה בקשר לזהות כותב הצוואה.

וגם טענתם כי רק עקב חקירת המומחה מטעם מבקשי הקיום נודע להם כי נבדקה חתימת המנוח בלבד, לאו טענה היא, הואיל וחוות הדעת נמסרה לידם לפני למעלה משנה.

8.         מבקשי הקיום ציינו כי אמנם הפרוצדורה אינה מיטת סדום אך אינה הפקר.

והדגישו כי אם תינתן למתנגדים אפשרות להגיש חוות דעת תיפגענה זכויותיהם באופן מהותי הואיל והעדים מטעמם לרבות המומחה כבר נחקרו, והדבר יביא לפתיחת ההליך מחדש ויצריך את מבקשי הקיום להביא חוות דעת חדשה ולזמן את העדים מטעמם המתגוררים בחו"ל לעדות משלימה. כשלמעשה בעצם פתיחת ההליך יעוכב קידום בירורו של התיק.

הכרעה

9.         סקירת השתלשלות העניינים בתיק מורה כי אכן דרישת המתנגדים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם בקשר לזהות כותב הצוואה הועלתה לראשונה באיחור רב, ולא כנדרש על פי סדרי הדין בהליכי קדם המשפט.

אמנם המתנגדים שקלו בהליכים מקדמיים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם ואולם הדבר לא בא לידי מימוש.

דרישת המתנגדים לבדיקת זהות כותב הצוואה, להבדיל מהתמקדות באותנטיות החתימה, הועלתה לראשונה בשלב מאוחר, בעיצומו של הליך שמיעת עדי מבקשי הקיום ולאחר שנחקר המומחה מטעמם.