החלטה בבקשת רשות ערעור של אם להגדלת המזונות הזמניים לשלושת הילדים המשותפים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל בתלה"מ 73879-01-20) בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לילדיהם המשותפים של הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הורים לשלושה ילדים קטינים, בגילאי 7.5 שנים, 4 שנים ותינוקת בת 1.5 שנים  במועד מתן החלטת ביהמ"ש קמא.

מאז לידת התינוקת, שנולדה פגה וסובלת מאז לידתה מאיחור בהתפתחות ומהקאות, חדלה המבקש, אם המשפחה, מלעבוד. המשיב, אב המשפחה, סובל מנכות בריאותית ונפשית מאז ילדותו, אינו עובד ומתפרנס רק מקצבת נכות המשולמת מהמל"ל.

מדובר למעשה בתא משפחתי של 5 נפשות שהתקיים עובר לפרוץ הסכסוך בין הצדדים מקצבת הנכות ששולמה למשיב (על סך 6,400 ₪ לחודש) ומקצבת הילדים ( 540 ₪ לחודש) . הצדדים חיו בדירה שכורה בת 2 חדרים בעיר חולון שדמי השכירות המשולמים בגינה עומדים על 2,700 ₪ לחודש מתוכם מומנו 1,310 ₪ כסיוע בשכר דירה ממשרד השיכון.

בחודש ספטמבר 2019 פרץ סכסוך בין הצדדים והמבקשת עברה להתגורר עם הקטינים בבית הוריה בירושלים (בין הצדדים קיימת מחלוקת האם המשיב נתן הסכמתו למעבר אם לאו אך מחלוקת זו טרם הוכרעה ע"י ביהמ"ש קמא והיא חורגת מנושא הבר"ע). המשיב נותר להתגורר בדירה השכורה בחולון. המשמורת הזמנית על הקטינים ניתנה למבקשת ואלו הסדרי השהות בין המשיב לבין הקטינים (למעט התינוקת) נקבעו בהסכמה לפעם בשבועיים ביום חמישי עת המשיב מגיע לירושלים ואוסף את הקטינים ומשיב את הקטינים ביום א' אחר הצהריים לירושלים. הסדר זה תואם בין הצדדים ואף בין המוסדות החינוכיים של הקטינים אשר הביעו הסכמתם להיעדרות הקטינים מהמוסדות החינוכיים הן ביום ו' והן ביום א'.

מאז נפרדו הצדדים קצבת הנכות ששולמה למשיב, שכללה רכיב עבור תלויים, "פוצלה" וכמחציתה הועברה ישירות לידי המבקשת (כ-3100 ₪) ומחציתה האחרת המשיכה להיות משולמת לידי המשיב.

ביום 14.5.20 קיים ביהמ"ש קמא דיון ראשון בתביעת המזונות במסגרתו נדרש ביהמ"ש קמא לבקשת המבקשת לפסיקת מזונות זמניים עבור הקטינים. במהלך הדיון נשמעו טענות הצדדים באמצעות באי כוחם. ב"כ המבקשת עתרה לחייב את המשיב להעביר מחלקו מקצבת הנכות 1,000 ₪ לידי המבקשת ולצרכי הקטינים ונימקה זאת:

"אם הוא מקבל 6,000 ₪ והאישה מקבלת 3,000 ₪ במידה והיא תקבל 1,000 ₪ הוא יישאר עם 2,000 ₪. היא מטפלת בילדה 24/7. הוא יכול לעזוב את הדירה. אנחנו סבורים שאין מקום שהוא יישאר בדירה וכמו שהיא גרה אצל הוריה הוא יכול להתכבד ולהחזיר את הדירה שהצדדים גרו בה. לא ייתכן שאדם שחי מ-3,000 ₪ משלם שכירות 2,700 ₪ במקום לשלם כסף עבור ילדיו. יש פה תינוקת שהיא חולה" (עמ' 3 ש' 14-19 לפרוט').