החלטה בבקשת רשות ערעור על אי קבלת ראיה בבימ"ש קמא

השאלה העומדת לדיון ברמ"ש זה, האם ניתן היה להגיש כקביל מכתב רשות מקומית מתאריך 17.2.20 אף מבלי להעיד את עורכו, מכוח היותו "רשומה מוסדית", כהגדרת מונח זה בסעיפים 35-36 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

כפי שנראה להלן, התשובה לשאלה זו שלילית, ולכן שוכנעתי לדחות רמ"ש זה אף ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי על פי סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע

במסגרת הסכסוך המתברר בבית משפט קמא בין הצדדים (בית משפט לענייני משפחה בחיפה, תמ"ש 34178-05-18, כב' השופטת גילה ספרא ברנע), עלתה שאלה האם דרך הקיימת דרומית לחלקת הצדדים (חלקה ... בגוש ... מאדמות....) הוא בגדר דרך פרטית או שמא, ציבורית (להלן: "הדרך").

על מנת לעזור בבירור השאלה האמורה, הציג המבקש מכתב מטעם המועצה המקומית ... (להלן: "המועצה") נושא תאריך 17.2.20, בו צוין כי:

"הדרך הנ"ל מכילה מערכות מים וביוב שבוצעו על ידי המועצה בעבר, מתוחזקת על ידי המועצה במידת הצורך כמו כל כביש אחר, כך שגם רכב האשפה הנוסע עליה לצורך פינוי אשפה ובעבר נעשו לה עבודות ריפוד אספלת כך שהיא משמשת ואמורה גם לשמש את כל האוכלוסיה.

בכבוד רב, המועצה המקומית [...]".

על המכתב הוספה חותמת של המועצה, ומאן דהוא חתם ליד זה בכתב יד (להלן: "המכתב").

המשיב הכחיש בבית משפט קמא את אמיתות המכתב, וציין כי מדובר במכתב מזויף. עוד ציין המשיב כי הוא מבקש לזמן את מהנדס המועצה לצורך שפיכת אור על הסטטוס המדויק של הדרך.

בתגובה להכחשת המשיב את אמיתות המכתב, הבהיר המבקש לבית משפט קמא כי אין מדובר במכתב מזויף, וכי העורך של המכתב הוא מנכ"ל המועצה מר מ' (להלן: "מ'"). הוסיף וציין המבקש בתגובתו לבית משפט קמא כי הגם שמדובר ברשומה מוסדית, הוא מבקש לזמן לעדות את מ' לצורך הגשת המסמך באמצעותו, ובית משפט קמא נעתר לו.