החלטה בבקשה לתפוס רכבו של נאשם בעבירות מהירות

כתב האישום

1. כנגד המבקש הוגש ביום  3.6.20  כתב אישום המייחס לו  4 עבירת של נהיגה במהירות העולה על המותר, נהיגה ברכב שרישיונו פקע ונהיגה בקלות ראש.

מהאישום הראשון  עולה כי ביום 26.3.20 נתפס רכבו של המבקש, באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3, כשהוא נוסע במהירות 135 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

עוד יוחסה למבקש עבירה של נהיגה בקלות ראש.

מהאישום השני עולה כי ביום 11.4.20 נתפס רכבו של המבקש, באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3, כשהוא נוסע במהירות 159 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

עוד יוחסה למבקש עבירה של נהיגה בקלות ראש.

מהאישום השלישי עולה כי ביום 21.4.20 נתפס רכבו של המבקש, באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3, כשהוא נוסע במהירות 201 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הנה 80 קמ"ש.

עוד יוחס למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש וברכב שתוקף רישיונו פקע.

מהאישום הרביעי עולה כי ביום 24.4.20 נתפס רכבו של המבקש, באמצעות מצלמת מהירות מסוג א/3, כשהוא נוסע במהירות 169 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הנה 80קמ"ש.

עוד יוחס למבקש עבירות של נהיגה בקלות ראש וברכב שתוקף רישיונו פקע.

טענות המבקש

1. טענות המבקש הוגשו בכתב ונשמעו בעל פה במעמד הדיון.

כעולה מבקשתו טוען המבקש כי תפיסת הרכב, בנסיבות המקרה, הנה אמצעי לא מידתי הפוגע באופן ממשי בזכויותיו הקנייניות. ב"כ המבקש ציין כי על בית המשפט לאזן בין זכות הקניין של המבקש ובין האינטרס הציבורי באשר לסכנה הנשקפת מהמבקש בנהיגתו.