החלטה, הכרעת דין וגזר דין בתיק פ 6352/05

החלטה

נגד עופר פינקלשטיין, יליד שנת 1980 ( להלן: "הנאשם") הוגש לבית משפט זה, ביום 20/11/05, כתב האישום המייחס לו מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק").

ב 8/11/06, במסגרת הסדר טיעון, תוקנו עובדות כתב האישום לקולא והנאשם הודה שבתאריך כלשהו ביוני 2004, בשעה 20:00, בהיותו בדירתה של מ.פ (להלן:" המתלוננת")  עירטל את איבר מינו בנוכחותה לשם סיפוק מיני.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ובטרם הרשעה הוזמן בעניינו תסקיר משירות מבחן. ייאמר, שכבר באותו מעמד הודיעה התביעה שלמרות הסכמתה להזמנת התסקיר תעמוד על הרשעה, הגם שלא תבקש לגזור מאסר בפועל.

שירות המבחן

שירות המבחן הגיש לתיק בית המשפט שני תסקירים, בהם נדרש, כמקובל, לנסיבותיו האישיות של הנאשם. השירות לא בא בהמלצה להימנע מהרשעה.

קצינת המבחן הוסיפה בבית המשפט שהנאשם איננו מכיר בחומרת העבירה, בחומרת הפגיעה שנגרמה למתלוננת ואיננו נכון להליך טיפולי. הצטברותם של נתונים אלה מגביר לדעתה חשש למסוכנות עתידית.

עמדת התביעה

התובעת, עו"ד קרא, הדגישה בטיעוניה, שלמרות תיקונו לקולא של כתב האישום, אין להקל ראש בעבירה נשוא ההודאה ואת הסלידה ממנה ראוי להביע בהרשעת הנאשם. לטענתה לא מתקיימים במקרה זה תנאים המצדיקים הימנעות מהרשעה. כמו כן, הוסיפה שהנאשם לא הפנים את האיסור שבהתנהגותו. שירות המבחן, לא רק שאיננו ממליץ להימנע מהרשעה, הוא בדעה שהימנעות מהרשעה תחזק את תחושת "הקרבן" המקננת בנאשם.

עמדת הסנגוריה

הסנגורית, עו"ד עזריאלנט, חזרה וביקשה מבית המשפט להימנע מהרשעה, כשם שביקשה  לדחות את עמדת שירות המבחן. לדעתה במקרה זה, נפלה שגגה בפעולות השירות, אם ננסח את טיעוניה בלשון המעטה, היא הוסיפה, שככלל קצין המבחן המטפל בנאשם חייב להיות נקי מדעות קדומות ולא להיות נעול בעמדות אותן גיבש על בסיס מוטעה.

עוד טענה ששירות המבחן לא בדק באופן תכליתי איך תשפיע הרשעה על עתידו של הנאשם ובמקום זאת נכנס לנבכי הנפש של מרשה. היא ביקשה לקבל שמדובר במעשה אשר בוצע על רקע תמימות או טיפשות, שהרי ברור שהנאשם לא התכוון ולא חשב על קשר מיני עם המתלוננת. המעשה לא היה חמור ולדעת הסנגורית יש לדחות קביעת שירות המבחן לפיה הנאשם מתעלם מהפגיעה שפגע במתלוננת באשר לא קיימת על פגיעה, שכן המתלוננת עצמה לא חשה נפגעת והשהתה הגשת התלונה למעלה מחודש ימים.

הסנגורית הדגישה את עברו הנקי של הנאשם, הנדסאי מכונות בוגר 15 שנות לימוד, ואת דעתה שמעורבותו באירוע הנקודתי זה לא מלמד על נזקקות בטיפול. הנאשם מבקש לקבל ויזה לארה"ב על מנת להגר לשם יחד עם אשתו המתעדת לעבוד כסייעת במרפאה לרפואת שיניים השייכת לדודה. היא הודתה שהנאשם לא גיבש לעצמו עדיין תכנית ספציפית. הרשעה בפלילים לא תאפשר לנאשם ולאשתו למשש תוכניותיהם ומעבר לכך תפגע קשה מאוד גם בעתידו של הנאשם בארץ, שכן הרשעה בפלילים פוגעת בכל תחומי החיים והעיסוק. הסנגורית חזרה וביקשה להימנע מהרשעה.

לאחר ששמעתי הטיעונים, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. אינני משוכנעת שיש ביסוס לטענות שהעלתה הסנגוריה בהקשר למקצועיותו של שירות המבחן. קראתי את התסקירים ולמרות שהם מאכזבים מבחינת הנאשם, אני לא מקבלת שהם נגועים בחוסר מקצועיות ובדעה קדומה.
2. ככלל, על בית המשפט להרשיע נאשם שהודה בעבירה. ההרשעה היא תוצאה מתחייבת ממהות ההליך, שעיקרו אכיפת חוק שיוונית. בהרשעה מביעה החברה סלידה ממעשים שביצע הנאשם ומטרתה להשיג הרתעה אישית וכללית. ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל תק' על' 2004 , 644.
3. על אף האמור לעיל, הסמיך המחוקק את בית המשפט בסעיף 71 א לחוק העונשין תשל"ז- 1977 ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש, תשי"ט- 1969) לסיים הליך פלילי ללא הרשעה.  בהקשר זה גיבשה הפסיקה הלכה, לפיה תוצאה של  הימנעות מהרשעה היא חריג ובית המשפט יגיע אליה אך ורק  במקרים נדירים בהם השתכנע בית המשפט שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע הוא גדול מאד ובלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציור אם ההליך יסתיים ללא הרשעה. וראו בהקשר זה ספרו של כב' השופט קדמי "על סדר הדין הפלילי" חלק שני, מהדורה מעודכנת, תשס"ד - שנת 2003 עמ' 1105. שם קבע שהשימוש בסמכות ייעשה במקרים בהם הרשעת הנאשם היא בגדר "מכת מוות" מבחינתו. כמו כן, ראו פסקי דין מנחים, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פד"י נ"ב ( 3), 337 ופסק דינו של בית המשפט העליון מפי כב' השופט פרוקצ'ה  בע"פ 8903/05 פלוני נ' מדינת ישראל.
4. מוצאת אני להפנות במיוחד לפסק דין שיצא מלפני בית המשפט המחוזי בת"א, הרכב בראשות  סג"נ, כב' השופטת ברלינר בע"פ  (ת"א) 71272/02 + 71567/02 שגם בו נקבע כי רק במקרים נדירים ייענה בית משפט לבקשת נאשם לסיים הליך ללא הרשעה וזאת על דרך יישומם של עקרונות שנקבעו בחוק ובפסיקה. בית המשפט נדרש למקבילית הכוחות הקוטביים, מצד אחד, האינטרס הציבורי המושך לכיוון הרשעה ומצד שני, נסיבות אישיות כבדות משקל המושכות לכיוון של אי הרשעה.

5.      כמו כן ראוי לציטוט פסק דינו של בית המשפט המחוזי ת"א בע"פ 71390/03 מדינת ישראל נ' אוחיון, מיום 8.12.04, הרכב בראשות כב' השופטת ברלינר:

" ...ביצוע עבירה גורר הרשעה ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יימנע בית המשפט מהרשעה"

 ובאשר להרשעתו של מי שעברו נקי אומר בית המשפט בפסקה ח' לפסק הדין :

"... לא מעט מן הנאשמים המופיעים בפנינו הם אנשים נורמטיביים ככלל ובשלב מסוים ובנסיבות כאלה ואחרות פונים לדרך התנהגות אחרת. המשיב איננו חריג, זאת הרשעתו הראשונה, אך לו חפץ המחוקק שעבירה ראשונה לעולם תסיים באי הרשעה, חזקה שהיה אומר זאת. אין באמור בתסקיר שירות המבחן ביטוי לחומרה שבעבירה. מטבע הדברים שירות המבחן רואה לנגד עינינו את אינטרס של המשיב מחובתנו כבית משפט לראות לנגד עינינו גם את אינטרס הציבור".ו

6.      אם כך הוא הדין במקרה שבו שירות המבחן ממליץ על אי הרשעה, קל וחומר כשאין בפני בית המשפט המלצה כזו. במקרה שבפני, להבדיל מהמקרה שנידון בע"פ 71272/02 הנ"ל, כנגד הנימוקים המצדיקים הרשעה, במיוחד בהתחשב בעובדה שהנאשם היה אמור לספק למתלוננת שירותי דקורציה שהזמינה ולשם כך הורשה להיכנס לחדר השינה בדירתה ושם ביצע את העבירה. במקרה זה אינני מוצאת נימוקים שיש בהם להצדיק עשיית שימוש בסמכות שיוחדה למקרים נדירים.