1. המערער, קיבוץ כפר גלעדי, הפעיל בתקופה הרלבנטית לעובדות כתב האישום, שני אתרים לייצור קומפוסט מזבל בקר בשטחו.
2. ביום 20/06/05 הוגש נגד המערער ומי שהיה מרכז המשק בזמן הרלבנטי, כתב אישום אשר ייחס להם עבירות על חוק המים, חוק שמירת הניקיון ועיסוק ללא רישיון.
כתב האישום התייחס לפעילות שבוצעה ע"י הקיבוץ, המערער, בתקופה החל מיום 16/08/00 ועד 29/01/03, במהלכה ייצר המערער בשטחו קומפוסט מזבל בקר, בין היתר למטרות מסחריות, ללא היתר כנדרש בחוק רישוי עסקים. המערער ייצר את הקומפוסט על קרקע חשופה, ללא בידוד מהקרקע וללא סככה, וכן ללא סידור לאיסוף התשטיפים המזוהמים.
בכתב האישום נטען עוד, כי בתהליך היצור מושקות ערימות הזבל וכתוצאה מכך ומימי הגשמים בחורף, נוצרו תשטיפים מזוהמים, אשר חלחלו לקרקע וכן נשפכו וזרמו בנגר עילי במדרון עד לכביש 90, ומשם לנחל עיון, הצמוד לו.
על פי כתב האישום, בעשותו כן, לא נמנע המערער מפעולות הגורמות או עלולות לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, של מימי נחל עיון וכן לזיהום מי התהום שהינם מקור מים, כמשמעותו בחוק המים, וכן השליך והזרים לתוך מקור המים או בקרבתו חומרים נוזליים, מוצקים או גזיים וכן הניח אותם בו או בקרבתו.
על פי כתב האישום, המערער לא הפסיק את ביצוע העבירות, חרף התראות מיום 10/10/00 ומיום - 29/01/03.
3. ביום 08/10/07, במסגרת הליך גישור (בפני כב' הנשיא ת. כתילי), אליו הופנו הצדדים, לאחר שפרשת התביעה נשמעה במלואה (בפני כב' השופט ל. יונג-גפר), הגיעו הצדדים להסדר, בעקבותיו תוקן כתב האישום, ע"י מחיקת הנאשם מס' 2 מכתב האישום, וע"י מחיקת סעיף האישום הדן בעיסוק ללא רישיון. המערער הודה בביצוע המעשים והעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והורשע על פיו.
לענין העונשים, הוסכם כי שני הצדדים יטענו באורח חופשי לגבי הטלת קנס ופיצוי.
4. בית המשפט קמא הטיל על המערער, בעקבות הרשעתו, קנס בסך של 250,000 ש"ח לתשלום ב - 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, וחייבו לחתום על התחייבות להמנע מביצוע העבירות בהן הורשע, על סך של 500,000 ש"ח.
5. המערער הגיש בפנינו ערעור על חומרת העונשים שהוטלו עליו. לגישתו, החמיר עימו בית המשפט קמא יתר על המידה, ולא נתן משקל הולם לנסיבותיו האמיתיות, הקונקרטיות של המקרה דנן, המצדיקות הקלה משמעותית בעונשו של המערער.
6. בהודעת ערעור מפורטת ובטיעוניו בפנינו, שטח ב"כ המערער את טענות המערער, שיובאו להלן בתמצית:
א. המערער סבור, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לעובדה שהוא הסיר את המפגע וסגר את אתר הקומפוסט באופן סופי כשנתיים לפני שהוגש כתב האישום ו - 5.5 שנים לפני מתן גזר הדין.
ב. לא ניתן משקל הולם לעובדה שכתב האישום לא ייחס למערער ולא הוכח שנגרם נזק לסביבה, אלא נטען כי פעולותיו עלולות היו לגרום לנזק כזה.
ג. בית המשפט קמא התעלם לחלוטין מכך שהמערער נקט באמצעים סבירים רבים לשם צמצום המפגע, לרבות ע"י השקעת כספים רבים.
ד. בית המשפט קמא התעלם מכך שלא היתה כוונת זדון מצד המערער.
ה. בית המשפט קמא התעלם מהשיהוי הרב בהגשת כתב האישום, שיהוי שפגע ביכולתו של המערער להתגונן ולהביא ראיותיו.
ו. בית המשפט קמא התעלם מעברו הנקי ומצבו הכלכלי הקשה של המערער.
ז. בית המשפט קמא לא ייחס משקל לקולא להסכמת המשיבה (בשתיקה) למעשי העבירה והתמשכותה ובמקום זאת מתח ביקורת על המערער, אשר נעתר לדרישות לסגירת העסק, רק אחרי שתי התראות.
ח. לא היה בסיס לקביעה כי בהפעלת האתר הרוויח המערער כספים וחסך לעצמו עלויות בסך של 65,000 ש"ח.
