הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה נ' אגבאריה

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כפי שתוקן.

2.על פי כתב האישום המתוקן בעובדותיו הודה, ביום 7.9.05 נגזר דינו של הנאשם בבית משפט השלום בחדרה בת"פ 3308/04 (להלן: "התיק הראשון") לאחר שהורשע בביצוע עבודות בנייה ללא היתר כדין, בשימוש חורג במקרקעין ובשימוש חורג בקרקע חקלאית, שבוצעו במקרקעין הידועים כחלקה מס' 13 בגוש 20416 בסמוך לאום אל פחם, במרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון.

הנאשם הוא הבעלים או מי שהוחזק כבעלים, ומי שמוטלת עליו החובה להשיג היתר לבנייה או לשימוש במקרקעין, ומי שביצע את עבודות הבנייה והשימוש החורג.

החלקה הוכרזה כקרקע חקלאית בהודעה שפורסמה בילקוט הפרסומים וייעודה של החלקה הוא חקלאי, בהתאם לתוכנית המתאר המחוזית.

המבנה שנבנה הוא מבנה המיועד למגורים, עשוי מבלוקים ובטון בשטח של כ- 150 מ"ר והשימוש במבנה אינו חקלאי.

בתיק הראשון ציווה בית המשפט על הנאשם להרוס את המבנה עד ליום 7.9.06 זולת אם יקבל היתר כדין, וכן הורה לו להפסיק לאלתר כל שימוש במבנה אלא אם יהיה לו היתר כדין.

ביום 22.11.07 בגדרי ערעור פלילי 2363/07 האריך בית המשפט המחוזי בחיפה את המועד לביצוע צו ההריסה עד ליום 22.1.08.

בתאריך 19.5.09 נמצא כי הנאשם לא ציית לצו בית המשפט ולא הרס את המבנה כאמור בצו ההריסה.

ניסיון להכשיר את הבנייה על דרך ייזום תוכנית מתאר נדחה בהחלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ביום 9.9.09.

הותרתו של המבנה המיועד למגורים על כנו, מהווה שימוש חורג במקרקעין שייעודם חקלאי והם הוכרזו כקרקע חקלאית.

הנאשם הורשע אפוא בעבירה של אי קיום צו בית משפט בשימוש חורג בסטייה מתוכנית ובשימוש חורג בקרקע חקלאית.

3.עובר להודאתו של הנאשם, הבהירה המאשימה, כי המבנה אינו בשימוש ואינו מאוכלס. משכך נמחקה אחת מהוראות החיקוק.

בא כוח הנאשם ציין, כי מאז מתן צו בית המשפט הופסקו כל העבודות בבניין, הוא אינו בשימוש ואף אינו מרוצף.

הטיעונים לעונש נדחו יותר מפעם אחת, שכן נטען, כי הוגשה תוכנית מפורטת לוועדה המחוזית ועמדת הוועדה המחוזית הייתה כי על הרשות המקומית להצטרף לתוכנית ולהגיש תכנון כולל. בהמשך נטען, כי הרשות המקומית הצטרפה להליך התכנוני ולאור ישיבה משותפת, שאמורה להיערך, יחליט הנאשם כיצד לכלכל צעדיו בעתיד.

הגם שהדיון נדחה לפרק זמן לא מבוטל, הוברר, כי טרם ניתנה החלטה ברורה וחד משמעית אודות גורל ההליך התכנוני שרקם עור וגידים.

4.בטיעוניה לעונש, הדגישה המאשימה את חומרת העבירה של אי קיום צו שיפוטי החותרת תחת אושיות החוק. המאשימה ציינה, כי עסקינן במבנה שנבנה לפני שנים רבות ולמרות שאינו מיושב ומאוכלס, הוא לא נהרס ואף לא הוכשר בדיעבד.

הודגשה הבנייה על קרקע חקלאית וחשיבות שמירת ערכי הטבע המוגנים על ידי ההכרזות.

המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, קנס משמעותי ולחייבו לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

5.מנגד, טען בא כוח הנאשם כל שניתן לטעון לטובת מרשו.