הגבלת עיסוק של זכיינית שידורים בכבלים

השופטת ד' דורנר:

בתאריך 27.6.99 הודענו על החלטתנו לדחות את העתירה ולהטיל על העותרות הוצאות משפט
בסך 20,000 ש"ח לטובת המשיבים מספר 1 ו2- ובהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח לטובת
המשיבה מספר 4. להלן נימוקיי לדחייה.

העובדות והטענות

1. העותרות פועלות בתחום שידורי הטלוויזיה הרב-ערוצית באמצעות כבלים מכוח זכיונות
שניתנו להן בשנת 1990 לפי חוק הבזק, תשמ"ב1982- )להלן: חוק הבזק(. הזכיונות קבעו,
במסגרתה מוצעת למנויים חבילת ערוצים בסיסית, ,Tiering כי על העותרות לשדר בשיטת
ובנוסף לה ערוצים אופציונליים לפי בחירתם.

העותרות ביקשו מהמשיבה 3 )להלן: המועצה(, אשר הוקמה מכוח חוק הבזק, לפטור אותן
במסגרתה ,Superbasic משידור בשיטה זאת בשל עלותה הגבוהה. העותרות ביקשו לשדר בשיטת
נמכרת למנויים חבילה אחת, הכוללת את כל הערוצים, ללא אפשרות בחירה. המועצה קיבלה את
בקשת העותרות ושינתה את תנאי זכיונותיהן בהתאם לבקשתן, אולם במשך השנים פנתה אליהן
מעת לעת בבקשה לשנות את שיטת שידוריהן לשיטה הקבוע בזכיונות, המיטיבה עם הצרכנים.
העותרות דחו את כל הבקשות, בטענה כי עלות השידור בשיטה זו גבוהה, וכי היא תגרום
לירידה של ממש בהכנסותיהן.

2. באוקטובר 1995 מינתה הממשלה את ועדה לבחינת פתיחת ענף-התקשורת לתחרות. עמדתה של
המועצה בפני הוועדה הייתה, שמעבר לשידור בשיטה המאפשרת לצופים בחירה של ערוצים הינו