הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור במסגרת הליכי הוצל"פ

1.        לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 16.1.2008 כב' השופטת ד' פלפל (להלן: "ההחלטה הראשונה"). המשיבים 1-8 הינם זוכים בתיקי הוצאה לפועל שונים, אשר בקשו לקבל מידע ממספר בנקים, קופות גמל וחברות ביטוח (המבקשים והמשיבים 10-33), בנוגע לכספי החייבים המוחזקים אצלם כצדדים שלישיים, ולפעול לעיקולם. הגשת בקשות ממין זה התבצעה באמצעות מערכת ממוחשבת שמפעילה המשיבה 9, מדינת ישראל אגף ההוצאה לפועל - הנהלת בתי-המשפט (להלן: "המשיבה"). בעבור כל בקשה נדרשו הזוכים לשלם אגרה בסכום מסויים, אשר חלקו נגבה על-ידי המשיבה ויתרתו על-ידי הצד השלישי הרלוונטי. המשיבים 1-8 הגישו לבית משפט קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה ויתר הצדדים השלישיים (המבקשים והמשיבים 10-33), במסגרתה טענו, בין היתר, כי אלו גבו מהם אגרה שלא כדין. תביעתם כנגד המשיבה נדחתה במלואה בגדרה של ההחלטה הראשונה, על יסוד הסכמה שהושגה בינם לבין המשיבה. בהחלטה נוספת של בית משפט קמא מיום 10.2.2008 (להלן: "ההחלטה השנייה"), התקבלה בקשתם של המשיבים 24-33 (חברות-הביטוח) לסילוק הבקשה לאישור התובענה נגדם כייצוגית, ולעומת זאת נדחתה בקשת המבקשים (בנקים וקופות הגמל) לסילוק הבקשה שכנגדם. המבקשים עותרים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה עד למועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות לערער על ההחלטה השנייה. מכאן הבקשה שלפני.

2.        המבקשים טוענים כי הואיל ובכוונתם לבקש רשות לערער על כל אחת מן ההחלטות, הרי שבקבלת אורכה ובאיחוד הבקשות יש משום מניעת כפל הדיון וחיסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים. המבקשים מציינים כי הארכת המועד המבוקשת היא קצרה ביותר ואין בה כדי לגרום נזק למי מהצדדים. לבסוף טוענים הם, כי בהחלטה השנייה נימק בית משפט קמא את הכרעתו בהחלטה הראשונה, ולפיכך ממילא יש למנות את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות ממועדה של ההחלטה השנייה.

3.        המשיבים 1-8 הודיעו כי אינם מתנגדים לבקשה. המשיבים 10-23 הסכימו לבקשה ואף בקשו להצטרף אליה מהנימוקים המופיעים בה. המשיבה 9 מתנגדת לבקשה. לטענתה, הארכת המועד המבוקשת עומדת על עשרים ושישה ימים בלא הצבעה על כל טעם מיוחד לעשות כן. שתי החלטותיו של בית משפט קמא עוסקות בשני עניינים שונים באופן מהותי, ולכן אין יסוד לטענת המבקשים לעניין היעילות הדיונית. לבסוף טוענת היא כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל הינם נמוכים. זאת, שכן גביית האגרה מצד המשיבה הופסקה בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כך שלאור חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אין עילה לקבלת הבקשה.

4.        לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים, נחה דעתי כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל. אכן, הארכה המתבקשת תביא לאיחור של למעלה משלושה שבועות בהגשת הבקשה על-פי המועד הקבוע בדין, ועל פניו, ומבלי להביע עמדה לגופו של הליך, סיכוייו להתקבל אינם מן הגבוהים נוכח העילות המנויות בחוק. אולם, שוכנעתי כי בעניינינו מתקיים טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה כמבוקש (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). זאת, שכן טעמיו של בית משפט קמא, בעטיים נדחתה התביעה כנגד המשיבה בהחלטתו הראשונה, הובאו על-ידו ביתר פירוט ותוספת הנמקה בהחלטתו השנייה (בעמודים 5-6). ברי כי טעמים אלו חיוניים למבקשים על מנת לבסס את השגתם על ההחלטה הראשונה. בעניינינו אף אין חולק כי המשיבה ידעה על כוונת המבקשים להשיג על החלטה זו, שהרי הבקשה דנן הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך בדין, ואף ניתנה אורכה ארעית. מכאן שהמשיבה לא הראתה כי הסתמכה על המועד או כי ייגרם לה נזק בשל האיחור. לפיכך שוכנעתי כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.

5.        בקשת רשות ערעור תוכל אפוא להיות מוגשת עד ליום 22.3.08. תוך מועד זה תוגש גם בקשת רשות הערעור על ההחלטה השניה (כאמור בבקשה המוסכמת מיום 10.3.08). האמור בהחלטה זו יחול גם על המשיבים 10-23. אין צו להוצאות בהליך זה. החלטה זו תישלח לצדדים, בלא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ט' באדר ב' תשס"ח (16.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il