ד"מ 67515-12-14

בפני בקשת הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה על הסף (להלן- הבקשה). התובע מתנגד לבקשה.

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות 1 – 3 בגין הפרשי שכר, חלף הודעה מוקדמת, פידיון חופשה והפרשות לפיצויים ולגמל.

אין מחלוקת בין הצדדים, לגבי העובדה, כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 והוצב לעבודה במאפיה, המופעלת על ידי הנתבעת 3.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעות 2 ו-3 נושאות באחריות לתשלום רכיבי התביעה בהיותן מעסיקות במשותף ומכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה).

בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2, כי היא השותף הכללי בנתבעת 3 (שהנה שותפות מוגבלת) ומחזיקה ב- 2% ממנה בלבד. לטענתה, אף אם הנתבעת 3 תוכר כמעסיקתו של התובע (טענה המוכחשת לחלוטין על ידה) אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 2. לפיכך, עתרה לדחיית התביעה כנגדה על הסף.

בדיון שהתקיים הודיעה הנתבעת 2 כי היא עומדת מתן החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, והתובע ביקש להגיש תגובה בכתב.