בפני בקשת הנתבעת 2 לדחיית התביעה כנגדה על הסף (להלן- הבקשה). התובע מתנגד לבקשה.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעות 1 – 3 בגין הפרשי שכר, חלף הודעה מוקדמת, פידיון חופשה והפרשות לפיצויים ולגמל.
אין מחלוקת בין הצדדים, לגבי העובדה, כי התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 והוצב לעבודה במאפיה, המופעלת על ידי הנתבעת 3.
בכתב התביעה נטען, כי הנתבעות 2 ו-3 נושאות באחריות לתשלום רכיבי התביעה בהיותן מעסיקות במשותף ומכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה).
בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2, כי היא השותף הכללי בנתבעת 3 (שהנה שותפות מוגבלת) ומחזיקה ב- 2% ממנה בלבד. לטענתה, אף אם הנתבעת 3 תוכר כמעסיקתו של התובע (טענה המוכחשת לחלוטין על ידה) אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנתבעת 2. לפיכך, עתרה לדחיית התביעה כנגדה על הסף.
בדיון שהתקיים הודיעה הנתבעת 2 כי היא עומדת מתן החלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף, והתובע ביקש להגיש תגובה בכתב.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.