ד"מ 47975-01-16

בפני בקשה דחופה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

לטענת המבקש, המשיב בחר להגיש תביעה כנגדו באופן אישי ללא הצדקה עובדתית. למשיב אין נכסים במדינת ישראל והוא עומד לעזוב את המדינה בתוך ימים, כך שככל שתיפסקנה הוצאות לטובת המבקש בסיומו של ההליך, לא יהיה ניתן לגבותן. המשיב הועסק על ידי המשיבה הפורמלית 1 (להלן – החברה) שעודנה פעילה ומעסיקה עובדים. תביעה אישית כנגד המבקש מצריכה טיעון עובדתי המבסס עילת הרמת מסך וכזה אינו קיים בכתב התביעה. המבקש היה בעבר נושא משרה בחברה, אך לא היה בעל מניות בה. העובדה כי הופרו זכויות העובד ולא שולמו לו זכויות שונות אינה מצדיקה הרמת מסך נגד נושא משרה. סעיף 14 לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה אליו הפנה המשיב בתביעה מתייחס לאחריות נושא משרה כאשר מדור בעיצום כספי ולא מדובר על הרחבת העילות להרמת מסך.

המשיב טען בתגובה, כי טענות המבקש שקריות, מטרתן להטעות את בית הדין ולא צורף כל מסמך לתמוך בהן. לטענתו, המבקש היה בעל מניות ודירקטור בחברה בתקופת העסקתו של המשיב. לבקשה צורפו מסמכים מרשם החברות לפיהם הועברו למבקש מניות החברה ביום 20/2/12. כמו כן, העובדה כי המשיב הנו פליט אינה אמורה להיות שיקול בדיון בבקשה לחייבו בהפקדת ערובה. לא הוכחו התנאים הקבועים בפסיקה שיצדיקו חיוב עובד זר בהפקדת ערובה, שכן עובדת היות המשיב עובד זר היא כשלעצמה אינה טעם לחייבו בהפקדת ערובה.

בתשובה טען המבקש, כי בתקופת עבודתו של המשיב לא היה המבקש בעל מניות בחברה שכן עוד טרם תחילת עבודת המשיב הועברו מניות המבקש לאחר. המשיב הגיש מסמכים סלקטיביים לבית הדין. התביעה האישית כנגד המבקש הנה תביעה סתמית ושרירותית.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .