דנקורט נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינה של תובענה זו הינו תשלום קצבה מיוחדת להחזקה אישית בהתאם לתקנה 10)ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) תשכ"ח – 1968 (להלן: "התקנות מענק מיוחד ומתן קצבה").

2.התובעת הינה ילידת 1974, אשר הוכרה כנפגעת עבודה מיום 31/12/06 וזאת עקב מחלת אנמיה, שנגרמה כתוצאה מעבודתה.

3.לתובעת נקבעו 75% נכות רפואית ולאחר יישום תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, הועמדה נכותה של התובעת על 100% נכות צמיתה.

4.לנוכח מצבה הרפואי והחשש כי תדבק בזיהום חיצוני, הגישה התובעת בקשה לקבלת קצבה מיוחדת, אולם הנתבע דחה את בקשתה.

5.במכתב שנשלח לתובעת ביום 10/2/11, צויינו נימוקי דחיית בקשת התובעת ובין היתר נאמר כי: "בבדיקה שנעשתה ובהסתמך על חוות דעתה של רופאת המוסד, המסמכים הרפואיים המצויים בתיק וההערכה התפקודית שנעשתה ע"י אחות מעריכה, נמצא שאינך זקוקה לעזרה בביצוע פעולות היום יום עקב פגיעתך בעבודה. לאור זאת תביעתך נדחית". (ר' מכתב הדחייה מיום 10/2/11 צורף לכתב הערר על פקיד התביעות).

6.התובעת טוענת כי בהחלטתו של הנתבע לשלול ממנה קצבה מיוחדת יש משום חוסר סבירות וחוסר מידתיות והתעלמות מהוראות התקנות והנהלים שנקבעו בעניין זה.

7.עוד ציינה התובעת, כי רופא הנתבע אינו מוסמך לדון במצבה הרפואי של התובעת ולמנוע ממנה קבלת קצבה.

8.הנתבע בכתב ההגנה הביע את התנגדותו לבקשתה של התובעת וציין כי בדחייתו את בקשת התובעת התבסס על חוות דעתה של רופאת המוסד לביטוח לאומי.

9.במסגרת ההליכים בתיק, החליט הנתבע לאשר לתובעת תשלום קצבת נסיעות באופן רטרואקטיבי החל מיום 1/2/06 ועד ליום 1/8/06.

10.אישורו של הנתבע לאשר קצבת נסיעות התבסס על מסמך שהועבר ללשכה המשפטית של הנתבע, ובו ציינה רופאת המוסד כי "לאחר שהתיק חזר מבית המשפט ובדקנו שנית את הנושא יחד עם מנהלת סניף רחובות, התברר שפרשנות חוק הביטוח הלאומי לא הייתה נכונה. מי שנמצא זקוק לנסיעות שלא בתחבורה ציבורית בלבד זכאי לקצבה מיוחדת. הטעות תוקנה וענת קיבלה תשלום עבור נסיעות רטרואקטיבית בתקופה שמ-01.02.2006 עד 01.08.2006" (ר' מכתבה של ד"ר צירלין מיום 25/12/11).

11.ב"כ התובעת ציין בסיכומיו כי אין די בתשלום הרטרואקטיבי ששולם לתובעת ויש לאשר לה קבלת קצבה מיוחדת מיום 1/9/06 ועד למועד דחיית בקשתה, קרי 10/2/11.

12.עוד טען ב"כ התובעת בסיכומיו, כי לאור מחדלו של הנתבע נערכו שינויים בסניף הנתבע ברחובות אשר לא הכיר את התקנות, ולפיכך פעל בניגוד להן, ולנוכח ההוצאות שהוציאה התובעת בתיק יש לפסוק לטובתה הוצאות ראויות.

13.ב"כ הנתבע בסיכומיו טען כי ההחלטה לדחות את תביעתה של התובעת התקבלה על ידי ועדה בה נכחו שישה אנשי מקצוע ו"יכול להיות שהייתה כאן איזה אי עמידה בנוהל לגבי פרוטוקול של הוועדה", אך אין בכך משום להיעתר לתביעתה של התובעת.

14.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו לכתבי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

15.תקנה 10 לתקנות מענק מיוחד במתן קצבה, מגדירה זכאות למתן קצבה מיוחדת להחזקה אישית:

"10.(א) נכה, שעקב נכותו זקוק לעזרה בביצוע פעולות יום יום, זכאי

לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל- 20% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ב)נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היום יום, או זקוק להשגחה או להסעות שלא בתחבורה ציבורית במידה רבה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל- 40% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.

(ג)נכה, שעקב נכותו תלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום או הזקוק להשגחה מתמדת או הזקוק בקביעות להסעות שלא בתחבורה ציבורית, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-60% מהקיצבה המיוחדת המקסימלית.