דנון נ' א.ש עוז חומרי בניין בע"מ ואח'

החלטה

1. מונחת בפנינו בקשת המבקשים, הם הנתבעים 2 ו-3 בהליך העיקרי, לסילוק התביעה שהגיש נגדם המשיב-התובע על הסף. זאת מן הטעם שעובדות כתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה כנגדם.

הרקע לבקשה

2. כפי העולה מכתב התביעה ולטענת התובע, במהלך שנת 2005 הוא הועסק על ידי חברת א.ש. עוז חומרי בניין בע"מ (להלן: החברה), באמצעות ה"ה עוז ושטרית (להלן: המבקשים), בביצוע עבודות הובלה. התובע נחשד בגניבה מהחברה ועל כן פוטר. תלונה שהוגשה כנגדו במשטרה בגין הגניבה הנטענת הבשילה לכדי כתב אישום אשר התברר בפני בית משפט השלום בירושלים. לטענת התובע, בסופו של יום חזרה בה המדינה מכתב האישום. בד בבד התנהל בין הצדדים הליך נוסף בבית דין זה (ד"מ 5977/09) במסגרתו עתר התובע לתשלום שכר עבודה ופדיון ימי חופשה. החברה מצדה עתרה בתביעה שכנגד לשיפוי בגין נזקי הגניבה הנטענת. בסופו של הליך התקבלה התביעה ונדחתה התביעה שכנגד (ראה: פסק דינה של השופטת אגסי מיום 1.2.2009). בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין נדחתה אף היא (בר"ע 139/09). או אז החל התובע בהליכי גביית פסק הדין שלא צלחו.

3. ההליך דנא הינו תביעה נזיקית נגד החברה ונגד שני מנהליה שעיקרה עוולות לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, הפרת חובה חקוקה ונגישה. לטענת התובע אלה בוצעו כלפיו בעת שהועסק על ידי החברה ובסמוך לפיטוריו ממנה וזאת סביב הטענה שגנב מן החברה - טענה שלטעמו הינה עלילת שווא. נטעים כי התביעה הועברה על ידי בית המשפט השלום להתברר בפני בית דין זה.

טענות הצדדים

4. במסגרת כתב ההגנה כמו גם בבקשה שבפנינו, עותרים המבקשים לסילוק התביעה כנגדם על הסף. לטענתם, הטענות שפורטו בכתב התביעה אינן מקימות עילת תביעה אישית כנגדם. כל שנטען הוא שהם שימשו כמנהלי החברה ופעלו כאורגניה. כך לא נטען כי יש להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולחייבם באופן אישי. עוד נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה בהנתן שאינו מתאר מעשים שיש בהם כדי להוות הפרה של חוק איסור לשון הרע ואף אינו מצביע על חיקוק אותו הפרו הנתבעים.

5. בתגובתו לבקשה, טען התובע כי פעולתם האקטיבית של המבקשים היא אשר גרמה להכתמת שמו ולנזקים שפורטו בכתב התביעה. לטענתו, המבקשים הם שהפיצו את השמועה בדבר היותו גנב והם אשר התלוננו נגדו במשטרה, וזאת ללא קשר להיותם אורגנים של החברה. כן נטען שפעולותיהם של המבקשים הובילו לביזוי פסק דינו הקודם של בית דין זה ומכל מקום אין זה מדרכו של בית הדין לסלק תביעות על הסף.

דיון והכרעה

6. תקנה 44(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 מסמיכה את בית הדין למחוק על הסף כתב טענות אשר אינו מגלה עילה. נקודת המוצא לדיון בבקשה ממין זה היא אפוא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע. על בית הדין לבחון את השאלה האם יש בעובדות שנטענו בכתב התביעה כדי להצמיח את הסעד שהתבקש בו. לצורך כך, בית הדין יניח כי התובע הוכיח את כל העובדות הכלולות בתביעתו. יושם אל לב כי בשלב זה, בית הדין אינו בוחן את סיכויי הצלחת התביעה וכל עוד קיים סיכוי כלשהו כי התובע יצליח בתביעתו, לא תיחסם דרכו לבירור התובענה (ראה: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל נ' משה כהן תק-אר 2008(1) 412 (2008)). על האמור נוסיף את המדיניות המושרשת בבתי הדין ולפיה הכרעה בהליך לגופו של עניין היא דרך המלך.

7. בעניננו טוענים המבקשים טענה מרכזית אחת ולפיה, "המשיב איננו טוען בתביעתו שהנתבעים 2-3 עשו דבר מה כנגדו על בסיס פעולתם האישית, אלא במסגרת פועלם כאורגני החברה...." ועל כן לא יוכלו העובדות המפורטות בכתב התביעה להצמיח לתובע את הסעד המבוקש.

8. אין בידינו לקבל טענה זו. בראש נזכיר כי הטלת אחריות אישית על נושאי משרה פירושה הטלת חבות על אורגן של החברה, מכוח פעולותיו, על פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי וכי הטלת אחריות אישית על נושא המשרה אינה מכרסמת בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ע"א 9916/02 בן מעש נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (2004)). עיון בכתב התביעה מגלה כי התובע טוען מפורשות שיש להטיל אחריות אישית על המבקשים ובנפרד מהחברה. כך מתוארת מסכת עובדתית לפיה המבקשים אישית הגישו נגדו תלונה במשטרה בגין גניבה ממעסיק והוציאו דיבתו רעה בסמוך לפיטוריו (ראה למשל: "הרקע לתביעה בקליפת אגוז"). כך מבהיר התובע בתשובתו לבקשה דנא כי המבקשים "הם אלה שגרמו לו במזיד וביודעין להכתמת שמו הטוב והם אלה אשר ניהלו את הנתבעת 1 ביד כושלת". כך נטען שהמבקשים הפרו אישית את חוק איסור לשון הרע והם אלה שצריכים לחוב כלפי התובע. אשר על כן אין בסיס לטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כלפי המבקשים אישית. אשר לטענה כי סיכויי התביעה לגופה נמוכים יאמר כי טענה ממין זה טעונה שמיעת ראיות ולא ניתן להכריע בה במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

9. אך ברור הוא וידוע כי אין באמור בהחלטה זו כדי למנוע מכל צד לטעון כל טענה בהליך העיקרי לגופו.

10. סוף דבר – על יסוד כל האמור הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות שכר טרחת בא כוח המשיב בסך 1500 ₪. לא ישולמו ההוצאות בתוך 30 ימים מיום שתומצא למבקשים החלטה זו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימת השופטת לבדה.

נציג ציבור עובדים, מר זאב אפיק

רחל בר"ג-הירשברג, שופטת

נציג ציבור מעסיקים מר ברוך פיקל