דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' אומנסקי ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, אני קובע כי דין התביעה העיקרית להתקבל ודין התביעה שכנגד להדחות.

ראשית, הוכח כי הנתבע 1 לא ראה ו/או חזה את נסיעת האוטובוס לעברו, טרם שנכנס לרכב וסגר לשיטתו את הדלת. מאידך, נהג התובעת הבחין מבעוד מועד ברכב הנתבעים כשדלתו פתוחה ולכן יכל להיערך בהתאם. לטעמי, לנקודה זו חשיבות רבה שכן שונה אדם הצופה פני נזק ועושה מאמצים למניעתו מאדם שלא צפה את הנזק וממילא נראה כי היה אדיש לתוצאותיו לנוכח מעשיו (הדבר מתחזק עוד יותר לנוכח העובדה שהנתבע 1, מכיר את האזור, ומודע להימצאותם של אוטובוסים חולפים דרך קבע במקום אך למרות זאת כניסתו לרכב, בהתאם לגרסתו שלו המלמדת על אדישות מה בעת ביצועה, לא היתה זהירה).

שנית, גרסת הנתבע 1 לשלבים שקדמו לתאונה, בעת שהיה בעת הכניסה לרכב, כשרגלו בחוץ והוא מבקש לסגור את הדלת עם ידו השמאלית בעת שהיד הימנית מעבירה את התיק למושב שליד הנהג, אינה מוזכרת בטופס ההודעה מטעמו, שם ציין בפשטות כי התאונה אירעה בעת שעמד עם רכבו כשדלתו פתוחה למחצה. לעומתו, גרסת נהג התובעת על פי טופס ההודעה מטעמו קוהרנטית לעדותו היום בפניי ומתיישבת עימה.

שלישית, אני מקבל את תמונת ת/1 שצולמה על ידי נהג התובעת כעדות לדרך שבה אירעה התאונה. על מנת שרכב התובעת יגרוף את הדלת ממצב של פתיחה חלקית עליו להימצא קרוב יותר למדרכה. המצאות הרכב במרחק מה מהמדרכה ובצורה מקבילה ושווה לה בעת שניתן לראות כי דלת רכב הנתבעים פתוחה לרווחה, לאמור נותר מספיק מרווח לפתיחתה, מלמדת אודות גרסת התובעת לפיה פתיחת הדלת לרווחה נעשתה בעת שרכבה חלף את פני רכב הנתבעים אך לא בוצעה באמצעותה שכן פתיחת הדלת ממחצית למרווח מלא מחייבת הצמדות האוטובוס למדרכה ונסיעתו ישר מרחק מה (הנראה היטב בתמונות נזקי האוטובוס) בצמידות לדלת, היה מביא בהכרח לעקירתה.

הותרתה על כנה של דלת רכב הנתבעים התאפשרה בשל כך שהאוטובוס לקח מרווח בטחון מספיק שיאפשר את פתיחתה של הדלת לזווית רחבה יותר- עד לקצה הדלת ובשל כך, היא גם לא נעקרה ממקומה.

רביעית, מקובלת עליי עמדת נהג התובעת לפיה האוטובוס לא זז בעת שצילם את התמונה שסומנה ת/1, זאת כיוון שהנתבע 1 לא שלל טענה זו בעדותו [עמ' 4 שורה 7 לפרו' הדיון מהיום], הגם שנכח במקום וגם כיוון שמיקום הדלת בפתיחתה הנראה בתמונה, תואם את מיקום הנזק ברכב התובעת. אילו רכב התובעת היה מוזז טרם הצילום, אזי סביר והגיוני כי מיקום הנזקים באוטובוס לא היה תואם את מיקומם בפועל בהתאם לדו"ח ותמונות שמאי הרכב מטעמה.

חמישית, אני מקבל את תזת התובעת באמצעות הנהג מטעמה לפיה במידה והיה זה האוטובוס שהביא לגרירת הדלת הוא היה נפגע בחלקו הקדמי ימני ולא בחלקו האחורי. דבר זה מתיישב עם קביעתי הקודמת לפיה האוטובוס לא הוזז בעת הצילום, לאמור, נסע במקביל למדרכה ובמרחק שווה ממנה (דבר שאינו מוכחש כאמור על ידי הנתבע 1), ועל כן אילו הוא היה פוגע תחילה בדלת היינו צפויים לראות בתמונה את האוטובוס כשהוא מצוי בצורה אלכסונית כשחלקו הקדמי ימני פגוע ולא האחורי, כאמור. זאת ועוד, גריפת הדלת באמצעות האוטובוס היתה מביאה בהכרח לפגיעה גם בדופן ולא רק בסף שלה.

בנסיבות, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 2,017 ₪ (לאחר ניכוי רכיב השבתת הרכב שלא הוכח ולא הובאו ראיות ממשיות לגביו), בצירוף הצמדה למדד מיום 18.12.11, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית כאמור ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: