דמרי נ' אלפסי

פסק דין

רקע

עסקינן בתובענה שבמסגרתה עותר התובע לפיצוי בסך 7,000 ₪ בגין שני שיקים שלא כובדו. עוד עותר התובע לפיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עגמת נפש. יצוין, כי מלכתחילה הוגשה תובענה זו כבקשה לביצוע שטר, כאשר על פי החלטות כבוד הרשם דן סעדון ניתנה לנתבע רשות להתגונן. בהמשך למתן הרשות להתגונן הגיש הנתבע הודעת צד ג' לגב' רחל דיין (להלן: "דיין").

המדובר בשני שיקים, אשר הנתבע שהינו שוכר דירה בבעלות גב' רחל דיין מסר לידיה כתמורה עבור דמי שכירות. בהמשך לכך, הגיעו השיקים מחזקתה של דיין לחזקתו של התובע בנסיבות אשר שנויות במחלוקת בין הצדדים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סבורני כי דין התביעה להתקבל, כפי שיובהר להלן.

טיעוני הצדדים

התובע טוען כי קיבל את השיקים מדיין, אותה הוא מכיר באופן אישי. לטענתו, דיין פנתה אליו בבקשה "לפרוט" לה את השיקים עקב קושי כלכלי שלה. התובע טוען כי במעמד זה הוא יצר קשר טלפוני עם הנתבע ושאל אותו לטיבם של השיקים, והנתבע אישר כי הם ניתנו לדיין עבור שכר דירה. בהמשך לכך, קיבל התובע מדיין את השיקים, לאחר שהיא חתמה על גבם חתימת הסבה, ומסר לה בתמורה סך של 7,000 ₪.

לטענת הנתבע, הוא שכר דירה מדיין ומסר לה את השיקים, בסך 3,500 ₪ כל אחד, בעבור דמי שכירות. לטענתו, לאחר זמן מה התקשרה אליו דיין והודיעה לו כי השיקים נגנבו והוא מתבקש לבטלם ולמסור תחתיהם שיקים חלופיים. לטענתו, דיין התחייבה לשפותו אם תעלה דרישה או תביעה לפירעון השיקים. הנתבע אכן ביטל את השיקים ומסר שיקים חלופיים תחתם. לטענת הנתבע, לאחר שקיבל אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בגין השיקים שביטל, פנה לדיין על-מנת לקבל את תגובתה, ואולם תגובה לא נתקבלה.

דיין טוענת כי השיקים נגנבו ממנה על-ידי התובע. לטענתה, בחודש מאי 2008 ביקשה לעזוב את מקום מגוריה והתובע התעניין בשכירת הדירה תחתיה. במועד הפינוי הציע התובע את עזרתו בפינוי המיטלטלין. לטענתה, במהלך הפינוי נגנבו שני השיקים וכן תעודת הזהות שלה. בהמשך לכך היא ביקשה מהנתבע לבטל את השיקים ולמסור לה שיקים חלופיים.

העדויות

התובע הגיש תצהיר אשר ממנו עולה כי התובע מכיר את דיין אישית, וזו פנתה אליו בבקשה "לפרוט" לה שיקים שקיבלה מדייר השוכר ממנה דירה. לדבריו, לאחר ששוחח עם הדייר, קרי הנתבע, ובירר כי השיקים בני פירעון, "פרט" אותם לדיין ומסר לה תמורה מלאה בעדם.

התובע אף העיד בבית-המשפט כי באותו היום היה בידיו סכום של 7,000 ₪ מזומן, והוא מחזיק בסכומים כאלו דרך קבע. התובע הציג את השיקים והדגיש כי דיין חתמה עליהם חתימת הסבה. עוד העיד התובע כי היה בדירתה של דיין ביום בו פינתה את חפציה, וכי היו שם אנשים נוספים מלבדו. לדבריו, לא נחקר בעניין גניבת השיקים במשטרה.

אף הנתבע הגיש תצהיר מטעמו. מתצהירו עולה כי הנתבע מסר את השיקים לדיין בגין דמי שכירות. לאחר מסירת השיקים וטרם מועד פירעונם פנתה אליו דיין בהודעה כי אלו נגנבו והיא מבקשת כי יבטלם וייתן שיקים חלופיים תחתם. לבקשתו, ביום 19.6.08 חתמה דיין על התחייבות מצידה לשפותו אם תקום דרישה כנגדו לפרוע שיקים אלו. כאשר נודע לו כי נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל פנה לקבל את תגובתה, אולם זו לא נתקבלה. חודש לאחר שנפתח נגדו תיק ההוצאה לפועל פנתה בתה של דיין לנתבע ואישרה כי השיקים אכן נגנבו. כאמור, דיין חתמה על הסכם לעניין גניבת השיקים, המחייב אותה לשאת בכל תביעה בגין השיקים הללו. הנתבע צירף הסכם זה לכתב הגנתו.

הנתבע העיד בבית-המשפט כי התקיימה שיחה בינו לבין התובע. לדבריו, כיוון שאינו מכיר את התובע השיחה לא הייתה לרוחו, שכן הוא שכר דירה מדיין ואין לו קשר כלשהו עם התובע, ולכן אמר לו שיפקיד את השיקים. הנתבע חזר על כך שדיין חתמה על מסמך המטיל עליה את האחריות בגין השיקים לאחר שביטלם לבקשתה.

דיין הגישה תצהיר מטעמה שבו היא מאשרת כי קיבלה את השיקים מהנתבע בגין שכר הדירה. דיין מציינת כי במהלך חודש מאי 2008 ביקשה לעזוב את הדירה בה התגוררה בשכירות. התובע הגיע לדירה כדי לבדוק האם היא מתאימה לו למגורים ואף שכר אותה. במועד פינוי הדירה הציע התובע את עזרתו בפינוי המיטלטלין והארגזים אל משאית ההובלה. על השולחן בדירתה היו מונחים תעודת הזהות שלה והשיקים שמסר לה לדבריה, בכדי שלא יתערבבו בין שאר החפצים המובלים. התובע סייע לדיין בהעברת החפצים ובשלב כלשהו נעלם, והיא ניסתה לאתרו טלפונית. מעט לאחר פינוי הדירה גילתה כי תעודת הזהות שלה וכן השיקים שהיו בתוכה נגנבו. בהמשך לכך ביקשה מהנתבע לבטלם. עוד עולה מתצהירה כי כאשר התקשרה לתובע על-מנת לשאול אם ראה את תעודת הזהות והשיקים הלה התעצבן ונעלב (סעיף 10 לתצהיר).

דיין העידה בבית-המשפט כי התובע שילם לה 3,500 ₪ עבור ציוד שהשאירה בבית שפינתה ושהתובע שכר, כגון מדיח כלים וארונות מטבח. לדבריה התובע היה זקוק לדירה בדחיפות, ולבסוף לא רצה לשכור אותה ולכן היא השיבה לו את הכסף שמסר לה עבור הציוד. לדבריה כל זאת קרה לפני שביקשה מהנתבע לבטל את השיקים. לדבריה השיקים היו חתומים על ידה בגבם משום שאצלה "הכל מסודר וחתום" (עמ' 7 ש' 23). עוד העידה כי את שאר השיקים שקיבלה מהנתבע השאירה מוחבאים, והשיקים הרלוונטיים היו בתעודת הזהות שלה כיוון שמועד פירעונם קרוב.

יריעת המחלוקת

יריעת המחלוקת הנוגעת לתיק זה הינה האם דיין מסרה את השיקים לתובע בתמורה או שמא גנב התובע את השיקים מדיין. הלכה למעשה, לנתבע אין כל ידיעה בנושא זה, וטענותיו כלפי התובע נסמכות על טענותיה של דיין. ביחסים בין הנתבע לדיין עצמה, אין עוררין על כך כי ככל שהנתבע יחויב בתשלום, הרי שדיין נדרשת לשפותו במלוא הסכום וזאת מכח הסכם ביניהם שאינו שנוי במחלוקת.

עוד יצוין, כי אין מחלוקת על כך שהשטר הגיע לדיין כדין מהנתבע, ואין מחלוקת כי מדובר בשטר סחיר. כמו-כן, אין מחלוקת שהשטר חתום בגבו בחתימתה של דיין.

מכאן שיש להכריע בשתי שאלות. האחת, הינה על מי מוטל נטל השכנוע בתיק? השניה, האם הצד שעליו מוטל נטל השכנוע עמד בו?