דחיית ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות פגיעה בבטחון המדינה

א. כללי

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירה נוספת של נשיאת משרה בהתאחדות בלתי מותרת, ועוד 66 עבירות של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת, והכול בשל פעילותו הכלכלית הענפה של העורר בוועדת צדקה שפועלת במסגרת ארגון החמא"ס (להלן: הוועדה), ואשר הוצאה אל מחוץ לחוק כמפורט בכתב האישום. בימ"ש קמא החליט להיעתר לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי העורר "היה מודע היטב להתנהלותה הכספית של האגודה ולמקור הכספים" וכי הוא "מילא תפקיד מפתח בפעילות זו כמי שעמד בראש הארגון והתווה את פעילויותיו של הארגון", ולכן קיימת מסוכנות שמצדיקה את מעצרו של העורר. מכאן הערר שבפניי.

ב. הסמכות

לטענת הסנגור, לא הייתה סמכות למפקד האזור להכריז על הוועדה כבלתי חוקית שכן מדובר בוועדה שפועלת בשטח A, אשר הסמכויות השלטוניות בו נתונות לרשות הפלסטינית בלבד. הסנגור טען עוד כי העורר לקה בליבו לפני שנים אחדות ולכן חדל מפעילותו כמנהל הוועדה, אף שמבחינה פורמאלית הוא עדין רשום כמנהל. לעומת זאת, לדברי התביעה, אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, שכן העורר מילא תפקיד פעיל בראשות אותה וועדת צדקה. במהלך הדיון קיבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש לבוא בדברים ביניהם, אולם אתמול מסרו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע להסכמה. לפיכך אין מנוס ממתן החלטה לגופו של עניין.

עניינו של העורר מעלה שאלות דומות לאלה שנדונו לאחרונה בע"מ 2016+2034/07, אשר עסק בעניינם של שני חלפני כספים שביצעו שירותים כלכליים שונים עבור אגודות שפעלו במסגרת החמא"ס. ביהמ"ש קבע בין היתר "...כי במנשר בדבר יישום הסכם הביניים, המפקד הצבאי לא שלל מעצמו סמכות חקיקה בנוגע לפעילות העשויה לפגוע בביטחון המתרחשת בשטח A. סמכויות המפקד הצבאי להבטיח ביטחון לכלל האזור נותרו, על כן, בעינן, ובכלל זה סמכותו להכריז על חבר בני אדם כהתאחדות בלתי מותרת לנוכח הסיכון אותו הוא מציב לביטחון" .

לא הייתה מחלוקת על כך שהוועדה שבמסגרתה פעל העורר, אכן הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת. לפיכך, משנקבע כי יש סמכות למפקד הצבאי להכריז על חבר בני אדם כי התאחדות בלתי מותרת, גם ביחס להתאחדות שפועלת בעיקר בשטח A, אין מנוס מהמסקנה כי המפקד הצבאי פעל כדין כאשר הכריז על הוועדה האמורה כהתאחדות בלתי מותרת. השופט הנכבד קמא דן בחומר הראיות, ומסקנתו כי יש ראיות לכאורה לכך שהעורר מילא תפקיד מפתח בפעילותה של הוועדה, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בכתב האישום, מעוגנת היטב בראיות, ולא ראיתי מקום להתערב בכך.

ג. העילה

אשר לעילת המעצר, נפסק זה מכבר כי גם פעילות כלכלית שנועדה לסייע לארגוני טרור, סכנתה מרובה. כך נאמר לאחרונה בעניין פלוני (ע"פ 3827/06, פלוני נ' מדינת ישראל, טרם פורסם):

"ישראל ניצבת בחזית המאבק בטרור. מאבק זה, כפי שכבר הובהר, אינו כמאבק במפגעים ובמשלחיהם בלבד, אלא הוא מופנה נגד כל מי שמשמן בצורה זו או אחרת את גלגלי הטרור. ...

פעילות שיטתית שמטרתה לאפשר את פעילות ארגוני הטרור, לשפרה ולבססה בדרכים שונות על ידי יצירת גב כלכלי, כמוה ככרסום שיטתי, מתמיד, בביטחונה של מדינת ישראל. כרסום שכזה מחליש את חוסנה הביטחוני, הכלכלי והחברתי של ישראל והוא מצטרף ליתר הסכנות הביטחוניות, חלקן קיומיות, הנשקפות באופן ממשי לישראל... ".

כיוצא בזה, נאמר בע"מ 2016+2034 הנ"ל: 

"דומה כי אין צורך להכביר מילים אודות מאפייני פעילותו של ארגון החמא"ס. כידוע, הגם שארגון זה פעל רבות בתחום ביצוע פעילות טרור, המדובר רק באחד מבין שלל הפעילויות של הארגון, העושה רבות גם להכשרת הלבבות בקרב החברה הפלשתינית במישורים ובאמצעים מגוונים. משאבים לא מבוטלים מושקעים, על כן, ע"י הארגון, גם בתחום הסוציאלי וההומניטארי. מטבע הדברים, פעילות נרחבת זו מחייבת קיומה של תשתית כלכלית איתנה, אשר בלעדי השימוש במערכות פיננסיות בלתי מזוהות עם הארגון, ואשר עיסוקיהן מותרים עפ"י חוק, לא הייתה אפשרית.

על רקע האמור, פסקנו פעם אחר פעם כי התייחסות מושכלת למאפייני הפעילות האמורים של התאחדויות בלתי מותרות, דוגמת החמא"ס, תחייב נקיטת יד קשה גם נגד פעילות המימון המלווה את עשיית הארגון".

הדברים הללו יפים גם לענייננו, כאשר העורר שימש בתפקיד מרכזי בפעילות הכלכלית של הוועדה, וסייע בכך לבסס את מעמדו של ארגון החמא"ס באזור.

לא למותר לציין בהקשר זה כי הוועדה האמורה סייעה גם לילדיהם של מפגעים, כפי שעולה בין היתר מאמרתו של העורר במשטרה מיום 19.03.07 (עמ' 4 ש' 16 ואילך), וגם לפעילות זו יש משמעות לעניין מסוכנותו של העורר, כפי שנקבע בעניין דומה בעבר לאמור:

"שיטת הפעולה של ארגון החמא"ס, כפי שעולה מחוות הדעת המקצועית ומהראיות מלמדת על פרישת הפעילות האזרחית כתשתית לפעילות הטרוריסטית, כמתן גיבוי, חיזוק ועידוד לפעילות זו. גם אם נכונה טענת הסנגורים שהכספים שהועברו לא נועדו במישרין לפעילות צבאית טרוריסטית, הרי העברות כספים לתמיכה במשפחות מפגעים-מתאבדים ואסירים ביטחוניים הן בגדר עידוד ותמריץ לפעולות טרור רצחניות ואין הן דומות לקיום מצוות דתיות גרידא של תמיכה בעניים ונזקקים, אשר העורר ובאי-כוחו מבקשים לחסות בצילן".

(בש"פ 7223/03   שיח' ראיד (בן סאלח) נ' מדינת ישראל תק-על 2003(3), 584, 587).

העולה מן המקובץ הוא כי פעילות אינטנסיבית מעין זו שביצע לכאורה העורר, כעולה מכתב האישום, אשר נועדה לבסס מבחינה כלכלית את פעילותה של הוועדה שפועלת במסגרת ארגון החמא"ס, יש בה כדי להקים עילה מובהקת של מסוכנות, ולהצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לפיכך לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של השופט הנכבד קמא.

הערר נדחה.