אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית ערעור על החלטה להעביר קטין נזקק ממשפחת אומנה לרשות אביו

דחיית ערעור על החלטה להעביר קטין נזקק ממשפחת אומנה לרשות אביו

תאריך פרסום : 09/03/2016 | גרסת הדפסה
ענ"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
58924-12-15
15/02/2016
בפני השופטת:
שרה דברת - ס.נשיא

- נגד -
המערערת:
ז. (א.) א.
עו"ד סיום טדלה
המשיבים:
1. לשכת רווחה אשקלון
2. מ.ס.ב.ק.

עו"ד יפעת זיידיס
עו"ד ליטל קוזוקב
פסק דין
 

 בעניין:                     הקטין נ.א.

 

  1. בפני ערעור על החלטת בית המשפט לנוער באשקלון בתנ"ז 27096-07-12 שניתנה על ידי כב' השופטת טל לחיאני - שהם ביום 20.12.15, בה הוארך צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת של הקטין נ' בשנה נוספת, תוך השמתו בבית אביו, המשיב 2.

 

  1. הקטין נ', יליד 7.1.10, נולד כתוצאה ממערכת יחסים שניהלה המערערת עם המשיב 2, שהינו אזרח +++. למערערת בת נוספת, א', ילידת 3.8.11, מאב אחר. החל משנת 2011 התגוררה המערערת עם הקטינים אצל הוריה. המערערת התמכרה לאלכוהול וטופלה על ידי הלשכה לשירותים חברתיים במקום מגוריה (להלן - "המשיבה").

ביום 15.7.12 הוגשה בקשה להכריז על הקטינים כקטינים נזקקים, לאחר שהמערערת הזניחה את הקטינים עקב התמכרותה לאלכוהול ומשפחתה לא יכלה לסייע לה. ביום 7.11.12 הכריז בית המשפט על הקטינים כקטינים נזקקים, בהסכמת המערערת, אשר תכננה באותה עת להתחיל בהליך גמילה באשפוזית. המשיב 2 הציע כי הקטינים יעברו לחסותו בעת הליך הגמילה של המערערת, אולם בית המשפט דחה זאת שכן תנאי מגוריו של המשיב 2 לא היו יציבים באותה העת והורה על העברת הקטינים למשמורת רשות הסעד תוך שתיבחן האפשרות, כי ישהו בבית אחותה של המערערת. לאחר שבועדת תכנון, טיפול והערכה שהתקיימה ביום 17.12.12 הסתבר, כי אחות המערערת לא תוכל לטפל בקטינים, הוחלט להמליץ על העברת הקטינים למשפחת אומנה. בית המשפט הורה, איפוא, על העברת   הקטינים ביום 10.1.13 למשפחה אומנה, בה הם שוהים עד היום. הקטין נפגש עם המשיב 2 אחת לשבועיים, והקטינים פגשו את המערערת בבית הוריה מעת לעת, בהתאם למצבה.

 

  1. מהתסקיר שהוגש בעניינם של הקטינים ביום 3.12.13 התברר, כי חוות הדעת ביחס למשיב 2 הינן חיוביות, הוא אוהב את הקטין ומטפל בו במסירות כאשר הוא מבקר בביתו. עם זאת, כבר בשלב זה דווח, כי הקטין מצוי בקונפליקט נאמנות משמעותי בין המשיב 2, שהינו מוסלמי ואזרח +++, לבין משפחת האומנה שהינה משפחה יהודית חרדית. לגבי המערערת צוין, כי זו החלה שלוש פעמים בהליך גמילה אולם בכל הפעמים לא סיימה את ההליך ומצבה התדרדר עד כדי סכנה ממשית לחייה. על כן, הומלץ כי המערערת תתחיל הליך גמילה נוסף, המשיב 2 יבצע בדיקת אבהות, והקטינים יוסיפו לשהות באומנה. בהתאם להמלצה זו החליט ביהמ"ש ביום 11.12.13 להאריך את צו הנזקקות.

 

  1. ביום 30.4.14 ניתן פסק דין הצהרתי בו נקבע, על בסיס תוצאותיה של בדיקה לסיווג רקמות, כי המשיב 2 הינו אביו של הקטין (תמ"ש 31341-11-13). ביום 7.12.14 ביקש המשיב 2 לבטל את צו הנזקקות בעניין הקטין ולהרחיב את המפגשים בינו לבין הקטין.

מהתסקיר שהוגש ביום 21.12.14 עלה, כי הקטינים מטופלים היטב במשפחת האומנה ומקבלים חום, אהבה ומענה לצרכיהם. עם זאת, קיימים קונפליקטים רבים בין משפחת האומנה למשיב 2. התקבלו דיווחים שונים על אירועים חריגים מול המשיב 2, במסגרתם דיווח הקטין, בין היתר, כי המשיב 2 קילל את משפחת האומנה ואמר לקטין, כי יקח אותו ל+++, והכה אותו; עם זאת, חקירת ילדים שנערכה לקטין לא העלתה כל ממצא. בעקבות שינוי זמני הביקורים של הקטין אצל המשיב 2 כך שלא יחולו בשבת פחת המתח בין הצדדים. המשיבה ציינה, כי קיימת הבנה לרצונו של המשיב 2 לגדל את בנו, מאחר והוא מפגין כלפיו אהבה ודאגה במשך כל השנים; עם זאת, לאור מצב המערערת ומאחר ולמשיב 2 אין משמורת בלעדית על הקטין, לא ניתן לטעון כי אין עילה להמשך צו הנזקקות. על כן, הומלץ על המשך האומנה והרחבת המפגשים בין הקטין למשיב 2 עד סוף שנת הלימודים, אז יבחן המצב בשנית. באשר למערערת,  הסתבר שלאחר שנה קשה ביותר היא עומדת להתחיל הליך גמילה נוסף.

 

  1. ביום 24.12.14, האריך בית המשפט קמא את צו הנזקקות בשנה נוספת, והורה על הרחבת המפגשים בין המשיב 2 לקטין לשלושה בחודש. המערערת החלה ביום 25.12.14 הליך גמילה ב+++, בו היא מתמידה עד היום.

בועדת תכנון, טיפול והערכה מיום 26.3.15 עלה שוב קונפליקט הנאמנויות ומשבר הזהות המתמשך בו מצוי הקטין. הוחלט, כי טרם בשלו התנאים לגבש המלצה להעברת הקטין לידי המשיב 2 והומלץ, כי בשלב זה הקטין יעבור אבחון וטיפול רגשי, וישולב בטיפול דיאדי יחד עם המשיב 2 במרכז הורים וילדים; כן הומלץ כי הקטין יוסיף לשהות במשפחת האומנה ויתקשר למשיב 2 פעם או פעמיים בשבוע.

בהחלטת בית המשפט מיום 19.5.15, נקבע כי מחד גיסא, הקטין זוכה לטיפול מסור במשפחת האומנה, אך מאידך גיסא, הוא סובל מקשיים בשל הפער בין אורח חייה של משפחת האומנה לאורח חייו של המשיב 2. המשיב 2 הוכיח לאורך השנים קשר יציב וקבוע עם הקטין ודאגה לצרכיו. עם זאת, קיימים דיווחים על אירועים חריגים סביב ביקוריו של הקטין אצל אביו; כן יש ליקח בחשבון, כי העברת הקטין לרשות המשיב 2 תגרום להפרדת הקטינים וכי המערערת מצויה בהליך גמילה משמעותי. על כן, בשלב זה הושאר הקטין בבית משפחת האומנה לששה חודשים נוספים על מנת שיעבור אבחון, טיפול רגשי וטיפול דיאדי עם המשיב 2.

 

  1. בתסקיר מיום 3.11.15 הומלץ - בעקבות מסקנותיה של ועדת האבחון, טיפול והערכה מיום 2.11.15 - על סיום שהותו של הקטין באומנה והעברתו לידי המשיב 2. דווח, כי היחסים בין משפחת האומנה למשיב 2 הינם קשים, וכוללים שלל האשמות הדדיות, ובשלם משפחת האומנים אינה מתקשרת למשיב 2 באמצע השבוע וסרבו להביא את הקטין לביקור האחרון אצלו. המחיר הרגשי שמשלם הקטין בנסיבות אלה הינו גבוה ואינו יכול להמשיך, מה עוד שהמשיב 2 הוכיח לאורך השנים מסירות ודאגה לבנו ומבקש לגדלו. באשר למערערת, בתסקיר צוין כי הליך הגמילה מתקדם היטב והיא צפויה לעבור לקהילה פתוחה.

ביום 29.11.15 נערך דיון ארוך במעמד הצדדים בשאלה האם להעביר את הקטין לידי המשיב 2. יש להעיר, כי הן לפני הדיון והן לאחריו הוגשו שלל בקשות מטעם המערערת, בהם התבקש בית המשפט, בין היתר, לבטל את הדיון ולהאריך את צו הנזקקות עד לסיום הטיפול במערערת, ולבטל את המפגשים בין הקטין למשיב 2 בשל טענות, כי המשיב 2 איים על הקטין באלימות. בקשות אלה נדחו.

 

  1. ביום 20.12.15 הורה בית המשפט קמא על השמת הקטין בבית אביו, המשיב 2.

בית המשפט קבע, כי קיימת סמכות לבית המשפט לנוער להכריע בנושא זה, בהיותו קטין נזקק ומאחר ובית משפט זה מטפל בעניינו מזה מספר שנים ומכיר אותו היטב. לבית המשפט לנוער סמכות לקבוע מקום השמתו של הקטין אף לא בידי המשמורן, מה עוד שבית המשפט לענייני משפחה אשר דן בשאלת המשמורת בחר להמתין להכרעת בית משפט לנוער.

עוד נקבע, כי אין ליתן משקל לטענת המערערת כי אין להעביר את הקטין לידי המשיב 2 מאחר ונאנסה על ידו שכן לא הוצג בדל ראיה לטענה זו. כן נדחתה בקשת המערערת ליתן לה ארכה להגיב לתסקיר מאחר ובא כוחה יכול היה להיערך לתגובה במועד, מה עוד שניתנה לו הזדמנות לטעון לתסקיר במעמד הדיון; כך או אחרת, בשל מצבו של הקטין, לא ניתן להמתין עוד במתן החלטה.

לגופם של דברים נקבע, כי הקטין גדל יחד עם אחותו במשפחת אומנה המעניקה לו חום, אהבה ויציבות, אולם הוא נקרע בין אהבתו למשפחת האומנה לבין אהבתו למשיב 2 בשל הפערים הגדולים הקיימים ביניהם. על כן, במצב הנוכחי שהותו במשפחת האומנה מזיקה לו יותר משהיא מועילה לו ומשכך אין מקום להאריך את שהותו של הקטין באומנה. המשיב 2 מתגורר בדירה המתאימה למגורי הקטין ובעל יציבות תעסוקתית והוכיח במשך השנים קשר יציב עם הקטין וגורמי הטיפול. אמנם התקבלו דיווחים המעלים חשש להיות הקטין מוגן בבית המשיב 2, אולם הקשר ביניהם נבחן במהלך טיפול במרכז הורים וילדים ונמצא כקשר תקין; גם בטענות המערערת לאלימות שהפנה המשיב 2 כלפיה לא נטען, כי אלימות זו הופנתה כלפי הקטין. על כן, ועל אף הקושי בהפרדה בין הקטין לאחותו, הרי שיש להורות על שינוי השמתו של הקטין לבית המשיב 2, תחת פיקוח המשיבה.

מכאן הערעור.

 

טענות הצדדים

  1. המערערת טוענת, כי החלטת בית המשפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם סעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 (להלן - "חוק הנוער") ועם טובת הקטין, שכן הקטינים מטופלים היטב אצל משפחת האומנה והוא רואה בהם את הוריו ואינו מעוניין לעבור למשיב 2. היה על בית המשפט קמא לבחון את טובת הקטין באמצעות חוות דעת של מומחים ופסיכולוגים, לאור מורכבות המקרה, ולא להתבסס רק על דוחות שירותי הרווחה, שהינם מוטים מאחר וגמרו בדעתם להעביר את הקטין לידי המשיב 2. המערערת עתידה לסיים את הליך הגמילה תוך כמה חודשים ואז תוכל לגדל את הקטינים. בית המשפט אף התעלם מהפגיעה שתגרם לקטינים בשל ההפרדה ביניהם, כאשר עד כה טופלו יחד במשפחת האומנה שהינה, לכל הדעות, משפחה טובה, חמה ואוהבת. כן התעלם בית המשפט מהעובדה שההחלטה "מתערבת" בדתו של הקטין, שהינו יהודי לפי ההלכה היהודית.

המערערת מלינה על כך שלא ניתנה לה הזדמנות מספקת ליתן תגובתה לתסקיר ולמסמכים שצורפו לבקשה, וזאת בניגוד לקביעה, כי בית המשפט לנוער לא יחליט בעניינו של קטין ללא תגובת האחראי עליו. כן סבורה היא, כי בית המשפט לנוער אינו יכול לקבוע את משמורתו של הקטין אצל המשיב 2, בנסיבות בהן תלויה ועומדת תביעה בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה ומאחר וסמכויותיו נקבעו לפי חוק, הוא אינו יכול לקנות סמכות רק מאחר והתיק מצוי אצלו זמן רב.

המערערת מוסיפה, כי אין מקום להעביר את הקטין לידי המשיב 2 בשל אלימות המשיב 2. אלימות זו באה לידי ביטוי בכך שאנס אותה בהיותה שיכורה ומאונס זה נולד הקטין, כאשר גם לאחר מכן הוסיף המשיב 2 להטריד ולאנוס אותה. אמנם הוגשה תלונה על ידה והתיק נסגר, אך בכוונתה להביא לפתיחת התיק מחדש. המשיב 2 אף איים באלימות כלפי הקטין והוגשה תלונה במשטרה. גם מעיון בחקירת הילדים שעבר הקטין ביום 15.6.14 ניתן לראות כי הקטין לא האשים את המשיב 2 באלימות כיון שחשש ממנו. ביהמ"ש קמא טעה כאשר דחה את טענת האלימות והיה עליו למנות מומחה שיבחן זאת.

המערערת מלינה על ההתנהלות בועדת האבחון, טיפול והערכה וטוענת, כי דברי בא כוחה לא נרשמו בפרוטוקול הועדה, וכי מסקנת הועדה נקבעה מראש. גם הרכב הועדה אינו עונה על דרישות החוק שכן היא לא כללה איש חינוך או פסיכולוג; זימון איש חינוך היה מאפשר להציג תמונה רחבה יותר למצבו של הקטין. כן היה מקום לזימון המטפלים של המערערת על מנת שיביעו את דעתם באשר למצבה ולסיכוי שתוכל לטפל בקטינים בקרוב.

 

  1. המשיבה טוענת, כי ההחלטה ניתנה בהתאם לסמכויות בית המשפט קמא על פי הוראות חוק הנוער. ההחלטה ניתנה על בסיס הכרות בת שלוש שנים של בית המשפט עם הקטין והוריו והתרשמות ישירה של בית המשפט קמא מהקטין, כמו גם על בסיס המלצות גורמי הטיפול שבאו במגע עם הקטין ועמדת האפוטרופוס לדין של הקטין. התרשמות כולם היתה כי הקשר של הקטין עם המשיב 2 הינו קשר מיטבי וביכולתו לספק את צרכי הקטין ובמצבו הנוכחי נאלץ המשיב 2 להתמודד עם קונפליקט נאמנויות, המזיק לו. ההחלטה התקבלה לאחר שנשמעו באריכות הורי הקטין. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת ביהמ"ש, כי טובתו של הקטין הינה בהשמה בבית אביו - המשיב 2. בית המשפט קמא התייחס למגוון הרב של השיקולים שעמדו על הפרק טרם החלטתו, לרבות הקושי בהפרדת הקטין מאחותו והטענות בדבר אלימות של המשיב 2 ולא הוכחה כל טעות משפטית או טעות בהבנת העובדות על ידו.

המשיבה מציינת, כי התיק במשטרה בגין התקיפה המינית הנטענת של המערערת נסגר מחוסר ראיות והמערערת הודתה בעבר, כי בדתה את הטענה מאחר וחששה מתגובת הוריה לכך שהרתה לגבר מוסלמי +++. אין ממש בטענה שלא ניתנה למערערת הזדמנות להגיב לבקשה שכן המערערת ובא כוחה נכחו בועדה בה גובשה ההמלצה ובדיון בבית המשפט ואף ניתנו לה ארכות שלא נוצלו להגשת תגובתה לתסקיר. המשיבה מוסיפה, כי הוראות חוק הנוער אינן מחייבות קבלת חוות דעת מומחה, אלא הגשת תסקיר על ידי פקיד סעד ושמיעת הקטין, האחראי עליו ופקיד הסעד, וכך נעשה. בית המשפט קמא אף קיבל את עמדת מרכז הורים וילדים ועמדת האפוטרופוס לדין של הקטין.

המשיבה טוענת, כי הרכב ועדת האבחון, טיפול והערכה היה תקין, מה עוד שב"כ המערערת נכח בוועדה ולא העלה בזמן אמת כל טענה באשר להרכב הוועדה. בוועדה אמנם לא נכחה הפסיכולוגית של הועדה, אשר אינה מעורה במקרה של הקטין שכן הוא אינו לומד במסגרות החינוך ב+++, אולם נכחו מנהלת מרכז הורים וילדים,  וכן המטפלת בקטין. כמו כן, מאחר והמדובר בהשמה חוץ ביתית, נכח - במקום איש חינוך - המפקח על ההוצאה החוץ ביתית.

המשיבה מוסיפה, כי הטענות הנוגעות לאפשרות שהקטין יחזור למשמורת המערערת אינן רלוונטיות כיוון שהמערערת לא בקשה בשלב כלשהו, כי הקטינים יחזרו לחזקתה אלא ביקשה כי ישארו במשפחת האומנה, עד כי תיגמל. בנסיבות הקיימות, הנימוק היחיד להותרת הקטין במשפחת האומנה הינו הטיפול הטוב לו הוא זוכה שם, אולם אין בכך כדי להוות עילה לא להשיב קטין להורה ביולוגי המסוגל לטפל בו.

 

  1. המשיב 2 טוען, כי דין הערעור להידחות. לטענתו, ניהל מערכת יחסים עם המערערת במשך 3 שנים, כאשר בחלק מהזמן התגוררה המערערת בביתו; הטענות לפיהן הפעיל אלימות ואיומים כלפי המערערת הינן טענות שקריות, חסרות בסיס. המשיב 2 מוסיף, כי נבחן ארוכות על ידי גורמי הטיפול ומעולם לא היה דיווח על אובדן עשתונות מצידו.

המשיב 2 סומך ידיו על קביעת בית המשפט קמא, כי החלטתו מצויה בתחום סמכותו כבית משפט לנוער. כן סבור הוא כי אין ממש בטענת המערערת כי לא ניתנה לה הזדמנות מספקת ליתן תגובתה לתסקיר, שכן בא כוחה התמנה לייצגה כחודש טרם החלטת בית המשפט, נכח בוועדת לתכנון וטיפול וקיבל בה מסמכים נוספים שדרש, ובחר שלא להגיש תגובה בכתב על אף שניתנה לו ארכה למטרה זו. גם הטענות נגד הרכב ועדת האבחון, טיפול והשמה אינן רלוונטיות שכן בית המשפט לא התבסס רק על עמדת ועדה זו.

המשיב 2 טוען, כי בית המשפט קמא קיבל את החלטתו מתוך בחינת טובת הקטין בלבד, תוך שהוא נסמך על חוות דעתם של כלל גורמי מקצוע אשר סברו, כי המשיב 2 הינו הגורם המתאים ביותר להשמת הקטין. לא ברור מתי המערערת תוכל לקבל את הקטין שכן היא מצויה בעיצומו של הליך גמילה ולא ידוע האם תתמיד בו. הטענות בדבר אלימות שהועלו כלפיו נשללו ונבעו מכך, שהקטין היה במצב רגשי לא פשוט וביקש לרצות את משפחת האומנה. הקשר בין המשיב 2 לקטין נבחן על די מספר גורמי מקצוע לאורך זמן וכולם דיווחו על קשר מיטיב ומשמעותי. כיום, משפחת האומנה פוגעת בהתפתחות הקטין יותר ממה שהיא מועילה לו, שכן משפחת אומנה אינה אמורה ליצור קונפליקט נאמנויות בין קטין למשפחתו הביולוגית ובמקרה שכאן לא כך הדבר. אין מקום להשאיר את הקטין במשפחת האומנה כאשר מצויה חלופה אחרת, טבעית ונכונה יותר.

 

  1. האפוטרופוס לדין סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא וסבורה כי זו ניתנה כשלנגד עיני בית המשפט טובת הקטין בלבד. בית המשפט קמא היה עד למצבו המורכב של הקטין ולקונפליקט הנאמנויות בו הוא נתון, בשל פער בלתי ניתן לגישור בין אורח חיי משפחת האומנה ואורח חיי המשיב 2. משפחת האומנה עצמה אינה מסוגלת להמשיך בתפקודה עם הסדרי הראיה הנוכחיים בין הקטין למשיב 2, וכרגע האומנה מזיקה לקטין יותר מאשר מועילה לו. המשיב 2 מתפקד באופן תקין וראוי לגדל את בנו, כפי שסבורים גם גורמי הטיפול הרלוונטיים. השתייכות דתית אינה יכולה להוות סיבה לשלילת זכות האב לגדל את בנו ולא ברור כיצד יכולה המערערת לפסול את המשיב 2 בטענה, כי הוא מוסלמי כאשר פרט זה היה ידוע לה עת החליטה לקיים עימו מערכת יחסים. בית המשפט קמא לא מיהר לקבוע את מקום השמת הקטין אצל אביו ועשה כן רק לאחר בדיקת היחסים ביניהם לעומק. אמנם, יש קושי בכך שההחלטה תפריד בין הקטין לאחותו, בהתחשב ביחסים החמים והאוהבים ביניהם, אולם מטרת גורמי הטיפול הינה להחזיר קטינים להורים ביולוגיים כאשר הדבר אפשרי, וכאן קיים אב אוהב ותומך אשר יכול ליתן מענה לצרכי הקטין.

האפוטרופוס לדין ציינה ששוחחה עם הקטין אשר ציין כי הוא מעוניין להשאר עם משפחת האומנה, כאשר מבירור עם אם האומנה הסתבר כי ענה כן מאחר ובנה הביולוגי אמר לקטין כי לא ידבר עימו יותר אם יעזוב את משפחת האומנה. לטעמה, אין מקום ליתן משקל לאמירה של ילד כה קטן שאינו יודע עדין מהי טובתו.

 

דיון

  1. נקודת המוצא של הדיון בעניינו של הקטין הינה, כי להורה הביולוגי זכות טבעית לגדל את ילדו הקטין, כל עוד הוא מסוגל למלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים:

"לכל אדם זכות יסוד לגדל את ילדו גם אם מבחינה אובייקטיבית ייטב לילד אצל אחרים... ואין המדינה רשאית לשבור את התא המשפחתי וליטול מהאדם את ילדיו על-מנת להיטיב עמם... ככל זכות, גם זכותם של ההורים הטבעיים אינה מוחלטת... ילד איננו חפץ שלהוריו זכות קניין בו, להחזיקו לטובתם. הוא בעל יישות עצמאית, ולו זכויות ואינטרסים משלו... זכותו של כל ילד - ואף היא זכות יסוד - כי צרכיו הפיזיים והנפשיים יסופקו ברמה הדרושה להתפתחותו התקינה. לזכות זו של ילד, שהוא חסר ישע התלוי באחרים, מעמד בכורה. זכות ההורה הטבעי אינה אלא כי הוא עצמו ולא אדם זר יגשים את זכותו של ילדו, יגדלו ויחנכו" (דנ"א 7015/94 היועמ"ש נ' פלונית, פד"י נ(1) 48, 64-65 (15.8.95)).

בשל החשיבות הנודעת לכך, כי קטין יגדל במשמורת ההורה הביולוגי, נקבע, כי ניתוק קטין ממשמורת הורהו - גם כאשר המדובר בהורה יחיד - תעשה רק בלית ברירה ורק כאשר אין אמצעי אחר היכול למנוע פגיעה קשה בקטין:

"ניתוק ילד ממשמורת הורהו מהווה פגיעה בזכות טבעית הנתונה לו, ולכן יש לפרש את גדר המצבים המאפשרים שלילת זכות כזו בזהירות יתירה ועל דרך הצמצום (ע"א 488/77 פלוני נ' י.מ., פד"י לב(3) 421, 431-2). פגיעה בזכות זו אינה מסתכמת בפגיעה בזכות משפטית. היא משליכה במישרין על טובתו של הילד כמי שזקוק באורח טבעי למשמורת הורית טבעית הבנויה על קשר הדם המהווה לעולם נקודת מוצא והתחלה לכל. כך הדבר גם מקום שנבקע שבר באחדות המשפחה והורי הקטין שוב אינם חיים בשיתוף זה עם זו. גם המשמורת החד-הורית, גם אם לעיתים רבת מכאוב, היא המשמורת הטבעית; היא משמורת האהבה שאינה מותנית מעצם טיבה בכל תנאי מוקדם, והיא הנותנת את תחושת החום, הבטחון וההגנה לילד להם הוא זקוק בשנות חייו הראשונות. ניתוקו של קטין ממשמורת הורהו, ולו לזמן מוגבל, היא החלטה קיצונית וחמורה שאין לנקוט בה אלא כהכרח בל-יגונה (ע"א 783/81 פלונים נ' פלמוני, פד"י לט(2) עמ' 1, 7). ניתוק כפוי ממשמורת הורית – ולו זמני – מוצדק רק מקום שקיים צורך חיוני מיידי הנעוץ בנזקקותו של הילד ובחשש ממשי לפגיעה קשה באם לא יינקט, ובאי התאמתם של אמצעים חלופיים אחרים, מתונים יותר, העשויים לתת מענה לסכנה הצפויה. הנטל להוכחת הצורך בניתוק כאמור הוא, לטעמי, רב וכבד, וככל שהניתוק ממושך יותר, כך הולך הנטל וגובר" (דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, עמ' 30 (פורסם בנבו) (12.7.04)).

העובדה כי הוצאת קטין ממשמורת הוריו הינה אמצעי אשר ינקט בלית ברירה בלבד עולה גם מלשונו של סעיף 3(4) לחוק הנוער, הקובע כי –

"היה עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) סבור שקטין הוא נזקק ושלמען הטיפול בו וההשגחה עליו יש צורך בהחלטת בית המשפט, משום שאין הסכמת האחראי על הקטין, או שהוא מסכים אך אין הקטין מציית לו, רשאי הוא לפנות בבקשה אל בית המשפט לנקוט באחת או באחדות מהדרכים לפי סעיף זה, ומשנוכח בית המשפט כי הקטין הוא נזקק, רשאי הוא – (...)

 (4) להוציא את הקטין ממשמורתו של האחראי עליו, אם ראה בית-המשפט שאין דרך אחרת להבטיח את הטיפול וההשגחה, ולמסור אותו למשמורתה של רשות סעד אשר תקבע את מקום חסותו, או להורות על החזקתו במעון או במעון נעול כמשמעותם בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971".

על כן, על הדיון בערעור להיערך מתוך נקודת המוצא, כי זכותו של המשיב 2, כאביו הביולוגי של הקטין, לגדל את הקטין בעצמו. ניתן לשלול את זכותו זו של המשיב 2 רק אם יוכח, כי קיים חשש לפגיעה ממשית בקטין במידה ויושב לידיו. בהקשר זה, לא די בכך שמשפחת האומנה הינה משפחה מיטיבה לקטין אשר מטפלת בצרכיו במסירות; שכן אין מקום להעדיף משפחת אומנה, מסורה וטובה ככל שתהא, על פני הורה ביולוגי, כאשר ההורה הביולוגי מסוגל לטפל היטב בקטין.

 

  1. מהמידע שהונח בפני בית המשפט קמא עולה באופן ברור, כי הקביעה על העברת הקטין לידי המשיב 2 באה, רק לאחר שנוכח כי המשיב 2 הינו הורה טוב ומסור אשר יוכל לטפל היטב בקטין. הארכתי בתיאור הרקע להחלטה, נשוא הערעור, כדי להבהיר, כי ההחלטה להעביר את הקטין לידי המשיב 2 לא התקבלה בפזיזות וההמלצה באה רק לאחר שנבחנה התנהלות המשיב 2 לאורך פרק זמן ארוך וביהמ"ש נוכח לדעת, כי הקשר בינו ובין הקטין הינו קשר חם, מסור ומיטיב.

מעיון במסמכים השונים שהוצגו ניתן לראות חוות דעת חיוביות ביותר כלפי המשיב 2. כך, בתסקיר מיום 3.11.15 צוין, כי המשיב גילה מחויבות ויציבות בקשר עם הקטין עוד טרם תוצאות בדיקת סיווג הרקמות, ומהיכרות ארוכה עימו, הם מתרשמים מאדם הנותן כבוד לסביבתו ושהינו בעל סבלנות ואורך רוח. בחוות דעתה של המטפלת באמצעות בעלי חיים, מיום 1.11.15 אשר טיפלה בקטין ובמשיב 2, מתואר קשר חם ואוהב בין המשיב 2 לקטין. בין היתר, מציינת המטפלת, כי הקשר עם הקטין חשוב מאד למשיב 2 וכי הוא אוהב את הקטין, קשור אליו ומגויס למטרה להיטיב עימו ואינו חושש להעמיד לו גבולות ברורים בעת הצורך. הקטין מרגיש נינוח ורגוע בחברת המשיב 2, חולק עימו את תחושותיו ללא חשש ומבקש עזרה ממנו בעת הצורך. גם בביקור בבית המשיב 2 התרשמה המטפלת כי הבית מסודר ומותאם לקטין והקטין מרגיש חופשי ובטוח בבית אביו. למעשה, גם המערערת, בועדת תכנון, טיפול והערכה שהתקיימה ביום 26.3.15, ציינה כי המשיב 2 הינו אב טוב לקטין והתנגדותה לכך שהקטין יתגורר אצלו נובעת רק מרצונה כי הקטינים ישהו יחד ויחזרו אליה בבוא העת.

אמנם, במשך השנים היו דיווחים מסוימים בשל אירועים חריגים שהתרחשו בעת ביקוריו של הקטין אצל המשיב 2. כך, למשל, דווח כי הקטין חזר מביקור אצל המשיב 2 וציין כי הוא רעב כיוון שהמשיב 2 העניש אותו ולא נתן לו לאכול ואף השאיר אותו בחושך זמן רב מאחר וסיפר למשפחת האומנה שלא טוב לו אצל אביו. בפעם אחרת סיפר הקטין למערערת, כי היה אצל אביו וחבריו החזיקו סכינים ואמרו, כי הם הולכים לדקור חבר (נספח 3 לבקשה מיום 3.11.15). עם זאת, טענות אלה נבחנו על ידי הצוות המטפל בקטין אשר התרשם, כאמור, מקשר טוב וחיובי בין הקטין למשיב 2. הטענות אף הוכחשו על ידי המשיב 2 ועו"ס האומנה ציינה, כי לא ברור האם הסיפורים התרחשו במציאות או שהם פרי דמיונו של הקטין בשל הקונפליקטים הקיימים בין שני העולמות בחייו ויתכן כי הקטין מבלבל בין חוויות אצל אביו לחוויות שחווה בבית אימו (נספח 2 לבקשה מיום 5.11.15). בנסיבות אלה, איני סבורה כי יש בדיווחים אלה כדי לשנות מהמסקנה כי המשיב 2 הינו הורה מיטיב לקטין אשר מסוגל לטפל בו היטב.

 

  1. על האמור יש להוסיף, כי במצב הקיים היום הסידור במשפחת האומנה הינו בעייתי ביותר ולמעשה אינו מיטיב עוד עם הקטין. אמנם, כל הגורמים מטעם המשיבה הינם תמימי דעים כי משפחת האומנה מגויסת לטיפול בקטינים, דואגת במסירות רבם לשלומם ורווחתם, ומשקיעה מחשבה תמידית בפיתוח הבטחון של הילדים ותחושת השייכות שלהם למשפחה (ראה, למשל, בדו"ח עו"ס האומנה מיום 14.10.15). על אף האמור, כפי שניתן היה לראות מהפירוט שהובא בפתחו של פסק הדין בבית המשפט קמא, קיים קונפליקט מתמשך בין משפחת האומנה למשיב 2, שאינו מאפשר עוד את המשך שהותו של הקטין אצל משפחת האומנה.

מלכתחילה היה ברור, כי קיים פער עצום בין אורח חייה של משפחת האומנה, שהינה משפחה יהודית חרדית, לבין אורח חייו של המשיב 2, שהינו מוסלמי +++. פער זה מעורר קשיים רבים אצל הקטין. כך, למשל, משפחת האומנה הזדעזעה כאשר ראתה את הקטין פורש שטיח על הרצפה ומתפלל עליו כמוסלמי, לאחר שראה את אביו עושה כן; כן התקשתה משפחת האומנה למצוא לקטין מסגרת לימודית התואמת את ערכיה בשל הקשר שלו עם המשיב 2.

מהדיווחים עולה עוד, כי בין משפחת האומנה לבין המשיב 2 התפתח קונפליקט משמעותי שהביא להאשמות הדדיות. כך, במכתבם למשיבה מיום 21.10.15 טוענים הם, כי המשיב 2 אינו עומד בלוחות הזמנים שנקבעו לביקורי הקטין אצלו והקטין חוזר מהמפגשים עם אביו עם משקעים רבים וחיקוי התנהגות שאינה ראויה ואף מרטיב במיטתו והמשיב 2 אינו רואה את טובת הקטין והמשיבה אינה מעמידה אותו במקומו. משפחת האומנה ציינה, כי הם אינם יכולים להמשיך עוד במתכונת הנוכחית (נספח 3 לבקשה מיום 5.11.15). בעקבות המתח הם אינם מתקשרים למשיב 2 באמצע השבוע על אף החלטת בית המשפט קמא בעניין זה ואף סרבו להעביר את הקטין לביקור שנקבע אצל המשיב 2.  

המשיב 2 טוען מנגד, כי על אף שהוא מנסה לשמור על כבודה של משפחת האומנה בפני הקטין, משפחת האומנה אינה נוהגת באופן דומה. הוא מתאר התייחסות מתנשאת ולא מכבדת סביב הביקורים וצעקות וקללות של אב המשפחה בנוכחות של הקטין, וזאת על אף שהוא עושה מאמצים ניכרים לקיים את הסדרי הביקור בדיוק כפי שנקבעו. כמו כן ציין, כי הקטין מספר לו על התייחסות לא יפה בבית ובגן כלפיו ואף מעבירים לקטין מסרים לא טובים ביחס לערבים. עו"ס המשפחה אף ציינה, כי משפחת האומנה מספרת למערערת ולהוריה דברים שליליים אודות המשיב 2 (מב/1, עמ' 6-8).

פירוט זה לא נועד על מנת לקבוע מי מהצדדים צודק בויכוח שהתעורר, אלא על מנת להבהיר כי קיים קונפליקט ניכר בין הצדדים אשר אינו מאפשר עוד את שהותו של הקטין במשפחת האומנה תוך שמירה על הקשר בינו לבין המשיב 2, שכן מי שמשלם את המחיר הוא הקטין, מחיר שהינו בלתי נסבל ואין להטילו על כתפיו הרכות של הקטין.

בקושי הניכר שקיים בהשארת הקטין אצל משפחת האומנה, יש כדי לחזק את המסקנה כי יש להעביר את הקטין לחסותו של המשיב 2.

 

  1. המערערת סבורה, כי העברת הקטין לידי המשיב 2 אינה עולה בקנה אחד עם טובתו, ולשם כך מעלה היא טענות שונות.

כך, טוענת המערערת כי העברת הקטין לידי המשיב 2 תביא להפרדה בינו לבין אחותו. אכן, יש קושי בפרידה זו, בפרט בהתחשב בכך שהקטינים שהו עד כה יחד וקיים ביניהם קשר קרוב. עם זאת, אין די בכך כדי להביא להמשך השמתו של הקטין בבית משפחת האומנה, בנסיבות בהן הוכח כי אביו, המשיב 2, מעוניין לגדל אותו בביתו ומסוגל לעשות כן, ובנסיבות בהן שהותו של הקטין בבית משפחת האומנה מזיקה לו בשל הקונפליקט העצום הקיים בין משפחת האומנה לבין המשיב 2.

 

  1. עוד טוענת המערערת כי היה על בית המשפט קמא להעריך מתי יוכלו הקטינים לשוב לידיה ולכלול פרמטר זה בהחלטתו. אין בידי לקבל טענה זו. בית המשפט קמא לא בחן את האפשרות כי הקטינים יוחזרו לידיה של המערערת, מאחר ואין חולק כי המערערת כעת מצויה עדין בהליך גמילה שטרם הסתיים, ואינה יכולה - נכון להיום - לגדל את הקטינים. נקודת מוצא זו היתה ברורה גם למערערת, אשר הביעה בועדה לאבחון, טיפול והערכה את רצונה, כי בינתיים ישארו הקטינים במשפחת האומנה, כאשר בעתיד יוחזרו לידיה. דא עקא, שלא ניתן להורות על השארת הקטין במשפחת האומנה בנסיבות בהן השהות במשפחה אינה עוד מיטיבה עימו, וכאשר המשיב 2 - אביו הביולוגי - מעוניין לגדלו ומסוגל לעשות כן, רק על מנת להמתין ליום בו תהא המערערת מסוגלת לגדל את הקטינים. לא היה מקום, איפוא, לנסות ולהעריך, בשלב זה, את הזמן שיחלוף עד שתוכל המערערת לטפל בקטינים. חזקה על בית המשפט קמא ועל בית המשפט לענייני משפחה, כי במידה ותשלים המערערת את הליך הגמילה בהצלחה ותגיע למצב בו תוכל לטפל בקטינים, ישקלו הם את השיקולים הדרושים.

 

  1. המערערת סבורה גם, כי בהחלטתו לא נתן בית המשפט קמא את המשקל הראוי לעובדה שהקטין, שהינו יהודי על פי ההלכה היהודית מאחר ונולד לאם יהודייה, ישהה בביתו של המשיב 2, שהינו מוסלמי. אכן, סעיף 6 לחוק הנוער קובע, כי בקביעת מקום חסותו של קטין יש לשים לב - בין היתר - לדתו של הקטין. דא עקא, שבענייננו כל מקום השמה שהיה נבחר לקטין היה מעורר קושי, בהתחשב בעובדה שהקטין - כבן לאם יהודייה ולאב מוסלמי - הינו יהודי לפי ההלכה היהודית ומוסלמי לפי ההלכה המוסלמית. כמו כן, בהתחשב בכך שדתו של הקטין הינה רק שיקול אחד בקביעת מקום השמתו, לא היה בכך, ממילא, כדי להביא לשינוי ההחלטה, לאור השיקולים כבדי המשקל שהותוו לעיל להעברת הקטין לידי המשיב 2.

 

 

  1. כמו כן, המערערת טוענת, כי נאנסה על ידי המשיב 2 פעמים רבות בעבר, ועל כן אין מקום לאפשר למשיב 2 לגדל את הקטין. בהקשר זה טוענת המערערת עוד, כי המשיב 2 איים באלימות כלפי הקטין ואף פעל כלפיו באלימות בנסיבות שונות. לטעמי, אין להיזקק לטענות אלה, משלא הועמד להם כל בסיס עובדתי.

באשר לטענת האונס, הרי שטענה זו הועלתה על ידי המערערת עוד בתחילת שנת 2012, והוגשה על ידה תלונה במשטרה בשל כך; עם זאת, בחלוף זמן קצר בלבד אמרה המערערת כי התלונה היתה שקרית והמציאה את טענת האונס בשל החשש מתגובת הוריה לכך שהמשיב 2 הינו אביו של הקטין (תסקיר מיום 6.11.12). התיק נסגר ומאז ועד היום לא נקטה המערערת כל צעדים בעניין זה ומשכך, אין ליתן משקל לטענות אלה במסגרת ערעור זה.

באשר לטענות בדבר אלימות כלפי הקטין, הרי שבזמנו היו מספר דיווחים, אשר העלו חשש בעניין זה; עם זאת, הטענות בדבר אלימות כלפי הקטין נבדקו במסגרת חקירת ילדים, מיום 17.6.14, אשר לא העלתה כל ממצאים. כמפורט לעיל, בית המשפט קמא בחן לאורך זמן את היחסים בין המשיב 2 לקטין, ורק כאשר שוכנע כי יחסים אלה הינם חמים ומיטיבים לקטין - הורה על העברת הקטין לידי המשיב 2.

לטענה האחרונה לפיה המשיב 2 איים על הקטין באלימות היה ולא ירצה לגור עימו, הרי שהמדובר בשלב זה רק בטענה שעלתה מפי המערערת, אשר הוכחשה על ידי המשיב 2 ואינה עולה בקנה אחד עם חוות דעתם של כלל הגורמים המטפלים, אשר התרשמו מקשר חם וחיובי בין הקטין למשיב 2.

 

  1. המערערת הוסיפה והעלתה טענות פרוצדורליות שונות, אשר יש בהן - לטעמה - כדי להביא לביטול החלטתו של בית המשפט קמא.

כך, טוענת המערערת, כי החלטת בית המשפט קמא ניתנה בחוסר סמכות, שכן המדובר בהחלטה בעניין משמורת שמקומה בבית המשפט לענייני משפחה, בו מתנהל הליך המשמורת שהוגש על ידי המשיב 2. איני סבורה כן. ההליכים שכאן מתנהלים במסגרת הליך נזקקות שמתנהל ביחס לקטינים, בנסיבות בהן המערערת מזה מספר שנים אינה מסוגלת לדאוג לצרכיהם בשל התמכרותה לאלכוהול. במסגרת הליכי הנזקקות, מוסמך בית המשפט לנוער לקבוע את מקום חסותו של הקטין הנזקק, וזאת אף אם בהליך מוקדם יותר נקבעה משמורתו של קטין אצל אחד מהוריו; בהתאם לסמכות זו נהג בית המשפט קמא במקרה שכאן. כמו כן, ברי, כי אין בהחלטת בית המשפט כדי להכריע לטווח ארוך בשאלת המשמורת של הקטין, אשר עליה לידון בבית המשפט לענייני משפחה.

 

  1. עוד טוענת המערערת, כי היה על בית המשפט קמא להסתמך על חוות דעת מומחה בטרם יחליט על העברת הקטין לידי המשיב 2. אין ספק, כי יש מקרים בהם מהווה חוות דעת מומחה כלי הכרחי בידי בית המשפט על מנת להכריע במקרים כגון אלה. עם זאת, במצב שכאן, סבורני, כי די בעמדתם של גורמי הטיפול הרבים שנשמעו, ולא היה צורך בחוות דעת מומחה נוספת על מנת להכריע בעניינו של הקטין.

 

  1. המערערת סבורה, כי לא ניתנה לה ההזדמנות הראויה להגיב לתסקיר ולמסמכים שצורפו לו. זאת, מאחר ובקשת בא כוחה במעמד הדיון ביום 29.11.15 לאפשר לו להגיב לתסקיר תוך שלושים יום נדחתה, כשניתן לו עד מועד קצר יותר עד ליום 3.12.15; בדומה, נדחתה בקשה דומה מיום 8.12.15, והזמן להגשת התגובה הוגבל עד ליום 10.12.15. בהקשר זה מפנה המערערת לסעיף 8 לחוק הנוער, הקובע כי -

"לא יתן בית משפט החלטה לפי חוק זה אלא לאחר שעובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) הגיש לו תסקיר ולאחר שנתן לקטין, לאחראי עליו ולעובד הסוציאלי הזדמנות לטעון טענותיהם ולהציע הצעותיהם..."

אכן, אין חולק כי על בית המשפט ליתן להורי הקטין הזדמנות של ממש לטעון את טענותיהם בפניו טרם יקבל החלטה לפי חוק הנוער. דא עקא, איני סבורה כי נפל פגם כלשהו בהתנהלותו של בית המשפט.

המערערת וב"כ נכחו בועדת האבחון, טיפול והערכה בעניינם של הקטינים מיום 2.11.15, אם כי בחרו לעזוב באמצע הדיון. כמו כן, המערערת וב"כ נכחו בדיון מיום 29.11.15, בו נידונה בקשת המשיבה להעביר את הקטין לידי המשיב 2, וב"כ המערערת אף טען בעניין זה באריכות. הדיונים האמורים התקיימו חודשיים ויותר לאחר שהתמנה לייצג את המערערת, ביום 9.9.15, ועל כן היה בידי ב"כ המערערת די זמן על מנת לגבש את המידע הנדרש לו לצורך ייצוגה של המערערת, מבלי להזדקק לאורכות נוספות. בהקשר זה יש להוסיף, כי ייצוגה המשפטי של המערערת הוסדר בשלב מאוחר, לאחר שבית המשפט קמא דחה פעמיים את ההחלטה בעניינו של הקטין על מנת לאפשר את הסדרת היצוג (החלטות מיום 19.2.15 ויום 15.4.15); על כן, ככל שסברה המערערת, כי היא נדרשת לזמן רב יותר על מנת להגיב כראוי לבקשות המשיבה, היה עליה להסדיר את ייצוגה מוקדם יותר, בהתאם להזדמנויות שניתנו לה למטרה זו.

כמו כן, בית המשפט קמא אמנם סרב להקצות לב"כ המערערת את 30 היום המבוקשים, אולם ניתנה לב"כ המערערת האפשרות להגיש תגובה תוך מספר ימים לאחר הדיון, כאשר לאחר מכן הוארך המועד עוד. אף על פי כן, ב"כ המערערת בחר שלא לנצל הזדמנויות אלה ולא להגיש תגובה לא במועדים שהוקצו לו ואף לא עד ליום מתן ההחלטה בעניין הקטין, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

אף אין להתעלם מכך, כי המדובר בקטין המצוי במצב לא פשוט וישנה חשיבות גם לקצב התנהלות ההליך השיפוטי, ולא ניתן ליתן למערערת אורכות עד אין קץ להבעת עמדתה, וזאת על חשבון הקטין.

 

  1. עוד טוענת המערערת כי בועדה לתכנון, טיפול והערכה, אשר גיבשה את ההמלצה להעביר את הקטין לידי המשיב 2 לא ישבו כל אנשי המקצוע הנדרשים, שכן בניגוד להוראות הקיימות בעניין זה לא ישבו בועדה פסיכולוג ואיש חינוך. מעיון ברשימת המשתתפים בועדת תכנון, טיפול והערכה שנערכה לקטינים ביום 2.11.15 (נספח ו' לבקשה מיום 5.11.15 בבית המשפט קמא), עולה כי נכחו בה - מלבד הצדדים עצמם ובאי כוחם - גם נציגי מכון סאמט, עו"ס המשפחה ועו"ס חוק הנוער, מנהלת מרכז הורים וילדים, נציגת משרד הרווחה, עו"ס האומנה והמטפלת באמצעות בע"ח. על כן, ברי כי אכן לא נכחו בועדה פסיכולוג או איש חינוך. עם זאת, איני סבורה כי יש בכך כדי להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

ראשית, גם אם אניח, כי אכן נפל פגם בהרכב הועדה, הרי שקיום ועדת תכנון וטיפול והערכה - על אף מעמדה המשמעותי - אינו מהווה תנאי לקבלת החלטותיו של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא נדרש, בסעיף 8 לחוק הנוער, לא ליתן החלטה לפני קבלת תסקיר מעו"ס על פי חוק הנוער; הא, ותו לא. בית המשפט אף אינו מבסס את החלטתו על עמדת הועדה בלבד, כאשר במקרה שכאן התבסס בית המשפט קמא על עמדת גורמי הטיפול השונים, עמדת המשיב 2 והמערערת, ופגישה בלתי אמצעית עם הקטין. כמו כן, הרכב הועדה אינו קבוע בחוק, אלא מעוגן בתקנות העובדים הסוציאליים בלבד. בנסיבות אלה, אין בקיומו של פגם נטען בהרכב הועדה כדי להביא לביטול החלטתו של בית המשפט. מה גם, שככל שסבר ב"כ המערערת, שהרכב הועדה פגום, חייב היה להתריע עלך כך טרם הדיון בועדה.

מעבר לנדרש, אעיר, כי מעיון בסעיף 5 לתקנות העובדים הסוציאליים עולה, כי לא נדרשת נוכחות פסיכולוג דווקא, אלא די בנוכחות נציג שירותים טיפוליים בקהילה, נציגות שהתקיימה במקרה זה בשל נוכחות מנהלת מרכז ההורים וילדים והמטפלת באמצעות בע"ח. התקנות דורשות את נוכחות נציג שירותי החינוך המקומיים, אלא אם כן המדובר בילד שטרם מלאו לו 6 - כבענייננו - שאז נדרשת נוכחותה של אחות התחנה לבריאות המשפחה. אמנם, לא נכחו לא נציג מערכת החינוך ולא אחות, אולם מעיון בפרוטוקול הועדה איני סבורה כי היה בחוסר זה כדי לפגום באופן כלשהו בתפקוד הועדה. הקטין - בעת הדיון בועדה - למד בגן ילדים חדש אליו נכנס כחודשיים קודם לכן, כך שספק סביר אם איש חינוך מהגן יכול היה להאיר באופן משמעותי את עניינו מעבר למשתתפים האחרים, להם הכרות ארוכה יותר עם הקטין. הקטין אף לא טופל באופן משמעותי בעבר בתחנה לבריאות המשפחה ועל כן, לא היה בנוכחותה של אחות כדי לתרום לדיון. משכך, לא הוכח קיומו של פגם בהרכב הועדה אשר היה בו כדי לפגום באופן כלשהו בהחלטות שהתקבלו בה.

לא מן המותר להוסיף, כי בניגוד לטענתו של ב"כ המערערת, לא מצאתי כי מי מבין אנשי המקצוע בועדה זו גמר בדעתו מלכתחילה, להעביר את הקטין לידי המשיב 2 בכל מחיר, ונראה כי גורמי המקצוע פעלו במתינות, תוך מחשבה מעמיקה על טובת הקטינים, והמליצו כפי שהמליצו, רק מששוכנעו שהמלצה זו הינה הפתרון הנכון ביותר בנסיבות שנוצרו.

 

  1. סוף דבר, אני דוחה הערעור.

 

ניתן היום,  ו' אדר א' תשע"ו, 15 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.

 

שרה דברת, שופטת,

ס.נשיא

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ