דחיית בקשה להבאת ראיות מפריכות בתום שמיעת הראיות

1. בקשת התובעים ע"פ סע' 158 א (1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן – התקנות) להגשת ראיות מפריכות וזאת לאחר שהסתיימה מסכת שמיעת עדויות הצדדים בתביעת רשלנות רפואית אותה הגישו כנגד הנתבעות בנוגע למעקב ההריון וניהול הלידה בה נולד  התובע 1 (להלן – הקטין) ביום 22.3.11. 

במסגרת הבקשה מבוקש להתיר לתובעים להגיש את הראיות הבאות –

א.          "נוהל טיפול בהריון עודף" של הנתבעת 2 (להלן- הדסה)  משנת 2007 וכן נייר עמדה לעניין "ניהול הריון שלאחר המועד" משנת 2011, לצורך הפרכת עדויות עדי הדסה, לרבות עדותה של ד"ר אסתר מאור שגיא, באשר לסיכוני הריון עודף בכלל ובשבוע 41 + בפרט, וקיומן של הנחיות למתן המלצות ליולדת לסיים לידה בשבוע 41 + 0.

ב.          רשומות מעקב הריון של קופת חולים מכבי בהריון התובעת 2 (להלן- התובעת) לאחר ההריון נשוא התביעה, לצורך הפרכת עדויות עדי הדסה כי התובעת לא ביצעה בדיקות בסיסיות שהיה עליה לבצע אף בהריון העוקב להריון נשוא התביעה.

ג.           תדפיס שיחות טלפון של התובע 3 (להלן – הבעל) ושל התובעת מיום 22.3.11. לצורך הפרכת עדותה של ד"ר אסתר שגיא כי הוצע לתובעת לבצע ניתוח קיסרי בשעה 20:00 לערך וכי סירובה לכך נבע מרצונם של בני הזוג בקבלת אישור הרב.

לטענת התובעים עסקינן בראיות אשר, כאמור, יש בהן להפריך חלק מהטענות שהועלו בעדויות עדי הנתבעת ומכאן חשיבותן לצורך בירור האמת בכל הקשור לרשלנות הנתבעות בעניין מעקב הלידה וניהולה. 

2. הנתבעות מתנגדות למבוקש תוך שהן מציינות ומדגישות כי לאחרונה החל ב"כ התובעים, כדרך וכשיטה, להגיש באופן סידרתי בקשות להבאת ראיות לסתור בתום שמיעת הראיות בתביעות המוגשות על ידו ובכך הוא מבקש למעשה להפוך את סדר הבאת הראיות הקבוע בדין ולהפוך את החריג לכלל (הנתבעות הביאו, כדוגמה, בקשות דומות שהוגשו בת.א 41249-07-14 (מחוזי חיפה); ת.א 51034-11-11 (שלום ירושלים), ות"א 9990/09 (שלום – ירושלים)).

לטענת הנתבעות, בעניין שבנדון לא הראו התובעים כל טעם של ממש מדוע עניינם נופל לגדרם של  המקרים החריגים בהם יינתן  היתר להגשת ראיות בשלב זה של ההליך, וזאת בהתייחס לכך שבנדון  לא מדובר בטענות הגנה מפתיעות אשר התובעים לא היו מודעים להן שכן הן פורטו במפורש בכתבי הגנה או חוות דעת המומחים או תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעות, כמו כן לא הייתה כל מניעה להגיש את הראיות המבוקשות קודם לשלב סיום שמיעת הראיות, ולבד מכך אין מדובר בראיות משמעותיות בעלות משקל של ממש בכל הקשור לסוגיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים.

נבחן, איפוא, את טענות הצדדים, כאשר ראשית דבר נביא את עיקרו של הדין לאחר כן נבוא מן הדין לנדון.  

הבאת ראיות לסתור – קיצורה של הלכה

3. על פי תקנה 158(א)(1)לתקנות –

 (א) לא הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע, יהיה סדר הטיעון כזה: (1) התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות; "בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות".

 הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט לא יתיר הבאת ראיות מפריכות בתום פרשת ההגנה, "אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהם נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה" (רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ,(2013) (להלן – עניין עמיעד); רע"א  1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, (2006) (להלן: עניין סופרגז); רע"א 1498/09אוחיון נ'  יאיר גולדפינגר ,(2009).רע"א 800/14 קרגל נ' י.א. אריזות  (2014)).

בתי המשפט שבו והדגישו את החשיבות בהגשת הראיות על פי הסדר הקבוע בדין כאשר על התובע להגיש את ראיותיו במלואן בתחילה ולא להגישן "חבילות חבילות" ו "עדרים עדרים" "זעיר פה וזעיר שם"  וכי חריגה מדרך זו תותר אך ורק "מטעמים של ממש" ו "בנסיבות יוצאות דופן" (רעא 1498/09 יעקב בן דוד אוחיון - יאיר גולדפינגר (2009); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (2000)).

4. בפסיקה ניתן מקום מרכזי לשאלה  האם ידע התובע על קיומה של הראיה/טענה אשר מבוקש להפריכה, או האם היה עליו לדעת קיומה (ר' ע"א 188/89 עזיאיזה נ' מ.מ. כפר דבורייה, (1990); א. הרנון, דיני ראיות, התשל"ד א, עמ' 130). כך גם על בית המשפט לשקול את משמעותה וחשיבותה של הראיה ביחס לסוגיה הנתונה במחלוקת, את השלב בו נמצא ההליך ואת ההשלכה של התרת הבאת הראיות על ההליך בכללותו, וכפי שסוכמו הדברים בעניין רעא 6165/15 - אירוטל בעמ נ' סלקום ישראל בעמ,(2015) –

"על פי ההלכה הפסוקה על בעל הדין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת" (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), אך לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה"

ומן הדין נבוא לנדון

5. בנדון הוגשו ראיות התובעים בחודש יולי 2015, ראיות קופת החולים הוגשו בחודש אוגוסט אותה שנה ואילו עדויות הדסה הוגשו בחודש נובמבר 2015, למותר לציין כי חוות דעת המומחים מטעם הצדדים הוגשו וצורפו לתיק בית המשפט פרק זמן ניכר קודם לכן.  מכל מקום,  במהלך שנת 2016 התקיימו לא פחות משש ישיבות הוכחות בנדון, במהלכן נחקרו עדי ומומחי הצדדים. בקשת התובעים הוגשה אך ורק בסיום שלב הראיות ולאחר שבית המשפט נתן צו להגשת סיכומים בכתב.  הגשת בקשה בשלב שכזה מצריכה, כאמור, "טעמים של ממש" ודומה כי אלו חסרים מבקשת התובעים ומתשובתם לתגובת הנתבעים.