דחיית בקשה להארכת מועד הגשת ערעור בהעדר טעם מיוחד

הבקשה :

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, אשר ניתן ביום 24/4/08, ונתקבל במשרד ב"כ המבקשים ביום 3/5/08, כך נטען בהודעת הערעור.

הרקע העובדתי לבקשה :

בתאריך 22/6/08 הוגש ערעור על פסק הדין קמא.

עם קבלת הודעת הערעור, עתרה המשיבה למחיקת הערעור בשל איחור בהגשתו (בש"א 1807/08) ומשכך היה, עתרו המבקשים בבקשתם זו להארכת המועד להגשת הערעור עד ליום 22/6/08, מועד הגשתו בפועל.

טענות המבקשים :

הלכה למעשה, נסמכת הבקשה על טענה אחת והיא, לעולם עדיפה הכרעה לגוף העניין על פני הכרעה שמתחייבת עקב אי עמידה במועדים. לטענת המבקשים, דחיית הבקשה משמעה פגיעה בזכותם החוקתית להשיג בהליך ערעורי על פסק הדין קמא.

המבקשים מפנים לנימוקי הערעור ומוסיפים כי סיכויי הערעור הם סיכויים סבירים, כך שדחיית הבקשה משמעה דחיית הערעור בשל איחור של מספר ימים מועט, קביעה שתפגע בזכותם להליך הוגן - כך לטענתם.

המבקשים מתרצים את האיחור, עתה - בדיעבד, בטענה כי הם תושבי השטחים, דבר שהקשה עליהם ליצור קשר עם באי כוחם ולהיכנס ארצה.

המבקשים מוסיפים כי האיחור שנוצר בהגשת ההליך הוא אך יומיים ולא ארבעה ימים, כטענת המשיבה.

טענות המשיבה :

המשיבה מתנגדת לבקשה וגורסת כי דינה דחייה, תחילה משום שלא נתמכה בתצהיר כדין (הבקשה נתמכה בתצהיר ב"כ המבקשים!) וכן לגופה, משום שאינה מצביעה על טעם מיוחד שמצדיק הארכת המועד.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי מעבר לנ"ל, הבקשה צריכה להידחות משום שהוגשה בשיהוי משמעותי, ורק לאחר הגשת בקשה מטעמה למחיקת ההליך הערעורי בשל האיחור בהגשתו.

דיון והכרעה :

בראשית הדברים אומר את המובן מאליו: ככלל, זכות הערעור היא זכות יסוד חשובה והיא נתונה ליישום בידי בעל דין בתוך המועד שנקבע לכך. המועד שנקבע להגשת הליך ערעורי משקף נקודת איזון ראויה בין האינטרסים השונים המתחרים על הבכורה, כגון: זכות המשיג לערער, זכות היריב לסופיות הדיון וזכות כלל הציבור לסדר, ארגון וודאות במערכת המשפטית. לכן, נתונה ההזדמנות לכל בעל דין לנצל אותה זכות יסוד חשובה - הלא היא זכותו לערער, בתוך המועד שנקבע לכך, כדי לשמר את האיזון בין האינטרסים השונים, אולם בעל דין שהפר את המשוואה ואת האיזון שנקבע בדין, אינו יכול להסתמך על חשיבות הזכות, תוך התעלמות מזכויות הקונטרה המתנגשות עם זכותו. המפר מועד שנקבע בדין, שומה עליו להראות טעם מיוחד המצדיק הפרת אותו איזון והטיית הכף לטובתו,שאם לא כן תידחה בקשתו, ואז אין לו לבעל הדין להלין אלא על עצמו - כך מורנו הדין.

יוצא, אפוא, זכות הערעור, שלגבי חשיבותה אין חולק, היא זכות יחסית, ושומה על בעל הדין שחפץ לנצלה, להראות, בצורה בלתי מתפשרת, שהוא נתן לה את הכבוד לו היא ראויה, אך אף על פי כן לא היה לאל ידו לנצלה, ובשל כך מבקש הוא חסד נוסף על זכותו להאריך לו את המועד, ולצורך קבלת החסד, חובה עליו להתכבד ולפרט, ביתר שאת, פירוט עובדתי שיש בו כדי לשכנע שאכן פעל בשקידה וללא לאות כדי לנצל אותה זכות, אך הנסיבות שאפפו את העניין היו חזקות מניסיונותיו ומאמציו.

אקדים אחרית ואבהיר כבר עתה כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיהם של המבקשים להידחות.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולפיכך חובה על המבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " תקסד"א").

טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):