אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דזלדטי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ- ואח'

דזלדטי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ- ואח'

תאריך פרסום : 06/01/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
21383-01-10
06/01/2011
בפני השופט:
שאול מנהיים

- נגד -
התובע:
גמא ניהול וסליקה בע"מ
הנתבע:
נסים דזלדטי

החלטה

החלטה

מבוא

בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאות המבקשות (הנתבעות) בתביעה שהגיש נגדן, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. גמא ניהול וסליקה בע"מ הגישה את הבקשה שבפניי וחברת הפניקס הישראלי בע"מ הודיעה כי היא מצטרפת לבקשה ולנימוקיה.

המבקשות טוענות בתמצית כי יישום הכללים שנקבעו בפסיקה בעניין חיוב בערובה מכח תקנה 519(א), מביא לחיובו של המשיב בהפקדת ערובה. לטענתן התביעה שהוגשה מורכבת ומסועפת בעלת סיכויים נמוכים במיוחד. המבקשות מוסיפות כי במהלך ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 12.4.2010 הביע בית המשפט את דעתו ביחס לסיכוייה הנמוכים לכאורה של התביעה ואפשר למשיב להודיע על הסכמתו למחיקת התביעה בתוך 30 ימים ללא צו להוצאות. המשיב לא הודיע על הסכמה כאמור. בנוסף נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי בן שנתיים וכי המשיב הוא פושט רגל לשעבר, נעדר נכסים למעט דירת מגורים הרשומה על שמו ועל שם רעייתו. בעניין דירת המגורים נטען כי על הנכס רובצת הערת אזהרה לטובת הנאמן בפשיטת הרגל. המשיבות מתארות בבקשתן את המשיב כמי שהוגש נגדו כתב אישום ביום 24.2.2010, המייחס לו ביצוע עבירות של גניבת כספי בטוח וגניבה בידי מורשה, וכאדם העושה שימוש בהליכי משפט בחוסר תום לב.

המשיב טוען כי חיוב בהפקדת ערובה מכח תקנה 519(א) פוגע בזכות הגישה לערכאות ועל-כן יוטל לעיתים רחוקות, בפרט מקום בו ההליך מנוהל בערכאה ראשונה כמו בנסיבות המקרה הנדון. המשיב טוען כי במקרה הנדון לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את חיובו בהפקדת ערובה. המשיב מעיד על עצמו כי הוא אדם אמיד שבבעלותו נכס מקרקעין אשר פרטיו כמפורט בנסח שצירפו המבקשות לבקשתן. בנוסף נטען כי בבעלותו חברה בשם "פושקין ניהול מסעדות בע"מ" אשר בבעלותה מסעדת גורמה יוקרתית מצליחה במרכז תל אביב, וכי יש ביכולתו לשלם את הוצאות המבקשות ככל שיחויב בכך. לעניין סיכוי התביעה נטען כי ההליך לא נמצא בשלב בו ניתן לאמוד את סיכוי התביעה, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי סיכויי ההליך נמוכים. בנסיבות אלה נטען כי דין הבקשה להידחות. לחילופין טוען המשיב כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, אזי יש לקבוע את סכום הערובה בדרך המקלה עמו נוכח השיהוי בהגשת הבקשה ומאחר וקבלתה תעכב את בירור ההליך.

דיון

תקנה 519 מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. תכליתה למנוע ניהול תביעות סרק והבטחת הוצאותיו של הנתבע במיוחד כאשר בית המשפט מעריך כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865). הפסיקה התוותה כללים ליישום התקנה וקבעה כי בבוא בית המשפט לשקול אם לחייב בהפקדת ערובה עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות חוקתית, לבין הבטחת זכותו של הנתבע לתשלום הוצאותיו אם התביעה נגדו תדחה. שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו להחליט על הפקדת ערובה בהתאם לתקנה הנ"ל הוא רחב, ובמסגרתו שוקל בית המשפט את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים ומידת תום הלב של התובע בנקיטת ההליך. עניין נוסף שיש לשקול הוא בחינת הפגיעה בזכות הקניין של התובע באמצעות חיובו בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע (ר' למשל רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים, טרם פורסם, ניתן ביום 11.2.09; רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.07 ע"י כב' הש' פרוקצ'יה).

המשיב טען בבקשתו ובתצהיר התומך בה כי הוא אדם אמיד בעל אמצעים ובבעלותו נכס מקרקעין שפרטיו מפורטים בנסח הטאבו שצירפו המבקשות לבקשתן. עיון בנסח מגלה כי המשיב מחזיק במחצית זכויות הבעלות בנכס. המחצית השניה בבעלותה של רעייתו הגב' דז'לדטי שושנה. המשיב מציין כי הוא מתגורר יחד עם אשתו וילדיו בנכס, ושותק ביחס לקיומה של הערת אזהרה הרשומה לטובת עו"ד ארז איתן, שנרשמה במהלך ניהול שני תיקי פש"ר בבית משפט המחוזי (ר' נסח טאבו שצורף לבקשת המבקשות ולתצהיר התומך בה). מדובר בשתיקה רועמת ומעוררת תמיהות לא מוסברות. המשיב חייב להסביר את פשר קיומה של הערת האזהרה הנ"ל, במיוחד כאשר הוא מציג עצמו כבעלים של הנכס באופן המעורר את הרושם כי עסקינן בנכס נקי מזכויות נוגדות או הערות אזהרה. ככל שהמבקשות תבקשנה בעתיד לממש את הנכס לשם גביית הוצאותיהן אם התביעה נגדן תדחה, הרי שקיומה של הערת האזהרה לעיל תמנע זאת או לפחות תכביד על המימוש האמור. בנוסף ובהתעלם מהערת האזהרה הנ"ל, הרי הואיל ואשתו וילדיו של המשיב מתגוררים בנכס הם עשויים להישמע בטענה כי הם דיירים מוגנים ואף המשיב עצמו עשוי לטעון (ואף להצליח בטענה זו) לזכות כזו במקרה של מימוש מצד המבקשות, וכידוע ערכה של מחצית מדירת מגורים תפוסה על ידי דיירים מוגנים נמוך ומימושה אינו צפוי להיות קל ומהיר. לפיכך דירת המגורים שבבעלותו (החלקית) של המשיב אינה יכול לשמש בטוחה להוצאות המבקשות במידה והתביעה נגדן תדחה. בנוסף, המשיב הצהיר כי הוא בעל מניות יחידי בחברת "פושקין ניהול מסעדות בע"מ" שבבעלותה מסעדת גורמה מצליחה במרכז ת"א. המבקשות טענו בתשובתן לתגובה, ובצדק, כי המשיב אינו בעל מניות בחברת פושקין. בעלת המניות בחברת פושקין הנ"ל היא חברת "זכרנקו השקעות בע"מ". המבקשות צירפו לתשובתן לתגובה העתק מדו"ח רשם החברות המלמד על כך. עיון בדו"ח רשם החברות האמור מגלה כי המשיב רשום כמנהל בחברת פושקין ולא כבעל מניות בה. ההבדלים בין נושא משרה בחברה לבין בעל מניות בחברה ברורים וחייבים להיות נהירים גם למשיב, המיוצג על ידי עורך דין. אם המשיב, שהציג עצמו בכתב התביעה כ"איש עסקים העומד בראשן של מספר חברות", אינו יודע מה ההבדל בין בעל מניות בחברה לבין מנהל בה, חובה עליו להיוועץ בעורך דינו. לשם כך, בין היתר, נשכרו שירותיו המקצועיים של עורך דינו. המשיב אינו מזכיר בתגובתו ובתצהיר התומך בה, ולו ברמז, את קיומה של חברת זכרנקו השקעות בע"מ, את הזיקה שלו אליה ואל מסעדת הגורמה בתל אביב שגם פרטיה לא הובאו בתגובה. המשיב אינו מוסר פרטים אודות המסעדה הנ"ל, ובכלל זה אינו טורח לפרט אפילו את שמה ומיקומה. המשיב אף לא הציג מאזנים מבוקרים שיכולים ללמד על שגשוגה הנטען.

המשיב לא טען ולא הוכיח כי בבעלותו נכסים נוספים אשר יכולים לשמש כבטוחה להוצאות המבקשות, או כי הוא בעל מקורות הכנסה ומהו סכום הכנסותיו ככל שישנן כאלה. יחד עם זאת הדבר לא מנע ממנו להעיד על עצמו כי הוא אדם אמיד שיכול לעמוד בתשלום הוצאות שעשויות להיפסק לטובת המבקשות. בנוסף, המשיב אינו מתייחס בתגובתו לטענת המבקשות לפיה עד לשנת 2004 היה מוכרז פושט רגל, וכי הגיע להסדר עם נושיו לפיו הכרזתו כפושט רגל תבוטל בתמורה לתשלום סך של 130,000$ חלף סכום החוב המלא שעמד על סך של 20,000,000 ₪. על פני הדברים תמוה מדוע עדיין רשומה הערת אזהרה לטובת עו"ד איתן ארז על דירת המגורים הנזכרת לעיל אשר נרשמה במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתוארים לעיל, אם הכרזתו של המבקש כפושט רגל בוטלה. המשיב אינו מתייחס לתמיהה זו, ושתיקתו בעניין זה לצד התנהלותו המתוארת לעיל מעידה על חוסר תום לב.

הדיון בתביעה נמצא בשלב שלאחר שהתקיימה ישיבת קדם משפט אחת, לאחר שהצדדים הגישו את ראיותיהם בכתב, וערב ישיבת קדם משפט שניה. למרות שטרם התקיימה ישיבת הוכחות ועדי הצדדים טרם נחקרו, ניתן לאמוד את סיכויי התביעה ומורכבותה לאורם של כתבי הטענות וראיות הצדדים. הצדדים אינם חלוקים בשאלת מורכבותה של התביעה. מדובר בתביעה לדמי תיווך בגין עסקה אשר מעורבים בה מספר חברות מסחריות ונושאי משרה רבים. פרשת העובדות נפרשת על פני 4 שנים. במסגרת שמיעת הראיות צפויים להיחקר כעשרה עדים. בתמצית, המשיב טוען בתביעה כי בתחילת שנת 2004 יזם רכישה של מניות המבקשת 1 על ידי כמה משקיעים ובהם המשיב עצמו. המשיב הצהיר כי כאשר המו"מ הבשיל כדי גיבושה של העסקה, התבקש משרד רוה"ח קסלמן וקסלמן לבחון את נאותות ההתקשרות החוזית. הבדיקה גילתה כי המשיב הוכרז בעברו כפושט רגל, ולפיכך הובעה התנגדות למעורבותו כמשקיע שאמור לרכוש יחד עם משקיעים אחרים את מניות המבקשת 1. המשיב מוסיף בתצהירו כי סיכם עם המבקשות כי לנוכח מעורבתו בגיבושה של העסקה והמאמצים והזמן שהשקיע בכך, יתוגמל באמצעות קבלת דמי תיווך וייזום בגובה של 2% ממחיר התמורה שתתקבל מעסקת המכר. המשיב הוסיף כי המבקשות הסכימו בעל פה לדרישתו, והסכמות אלה גובו במסמך אשר צורף כנספח ד' לתצהיר עדותו הראשית. עיון בנספח ד' האמור מגלה כי מדובר בנוסח לא חתום של מכתב המופנה אל חברת Blue Print Overseas Inc. ובו נוסחה לחישוב דמי תיווך אשר תשולם לחברת בלו פרינט לעיל, אם עסקת מכירת מניותיה של המבקשת 1 אכן תתבצע. מי שאמור להיות חתום על המסמך, וחתימתו אינה מתנוססת עליו, הוא מר אלי אונגר, יו"ר המבקשת 1. אין בפניי כל אינדיקציה לכך כי המסמך נערך על ידי מר אונגר, כי מר אונגר התכוון לחתום עליו וכי חתימתו מחייבת את המבקשות או מי מהן. בנוסף, המשיב אינו מפרט את הקשר שלו לחברת בלו פרינט לעיל, אלא הצהיר כי שינה מעת לעת את זהות החברה שבאמצעותה התכוון להתקשר בעסקת המכר, וזאת לטענתו מטעמים שבשיקולי מס שלא פורטו. המשיב הוסיף כי מקורם של הכספים, שהתכוון להשקיע בעסקה הנ"ל, בהונו הפרטי (ס' 11 לתצהיר העדות הראשית של המשיב). המשיב אינו מצביע על ראיות אחרות או על קיומם של מסמכים נוספים שעשויים לחזק את טענותיו בדבר הסכמת המבקשות לשלם לו דמי תיווך, הסכמה המהווה את עילת התביעה. בנוסף, המשיב אינו מצליח להסביר את השתלשלות האירועים במהלך 4 השנים שחלפו מהרגע שלטענתו יזם את העסקה והחל לפעול למען קידומה ועד למועד שבו היא נחתמה. בכלל זה המשיב אינו מפרט כיצד פעל ותרם להתגבשותה של העסקה בפרק הזמן הנ"ל. לאור הנסיבות המפורטות לעיל נחה דעתי כי סיכויי קבלת התביעה אינם גבוהים, בלשון המעטה. הצהרתו של המשיב לפיה נהג לשנות מעת לעת את זהותה המשפטית של החברה אשר באמצעותה ביקש להתקשר בעסקה לרכישת מניותיה של המבקשת 1, מעוררת ספקות ביחס לתום לבו. בנוסף לכך, גם סמיכות הזמנים שבין המועד בו בוטלה ככל הנראה הכרזתו של המשיב כפושט רגל לבין המועד בו ניסה להתקשר בעסקה לרכישת מניותיה של המבקשת 1, עסקה אשר שוויה נאמד לדברי המשיב עצמו בסכום העומד לכל הפחות על 10,000,000$(!) מעוררת תמיהה, במיוחד נוכח הצהרתו כי התכוון לממן את חלקו ברכישה באמצעות הונו הפרטי.

לעניין הפגיעה בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין של המשיב שעשויה להיגרם מחמת חיובו בהפקדת ערובה, נחה דעתי כי אין בחיובו של המשיב בהפקדת ערובה כאמור כדי לפגוע בזכויות אלה פגיעה שאינה מידתית ואינה לתכלית ראויה. תחילה יש לזכור כי לצד הפגיעה הנטענת בקניינו של המשיב קיים גם החשש לפגיעה בקניינן של המבקשות אם התביעה כנגדן תידחה ולא תהיה בידן האפשרות להיפרע כדי כיסוי ההוצאות שנגרמו להן. בנוסף, המשיב הצהיר כאמור הוא איש אמיד בעל יכולת לשאת בתשלום ההוצאות שבית המשפט עשוי להשית עליו (ס' 4 לתצהירו התומך בתגובה לבקשה שבפניי). המשיב נתפס על הצהרתו זו והיא מחייבת אותו, ואם אכן אמת בפיו הרי שאין לצפות שייתקל בקושי של ממש בהעמדת הערובה שתיקבע.

נוכח האמור לעיל איני נדרש לדון בטענה כי התביעה הוגשה בשיהוי. אין כל ממש בטענה שהבקשה עצמה הוגשה בשיהוי.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

המשיב הגיש תביעה כספית בסכום של 2,548,000 ₪ (מטעמי אגרה). שתי המבקשות מיוצגות בנפרד. לפיכך אני סבור כי בהינתן הצורך שלא להכביד יתר על המידה על ניהול התביעה בידי התובע (המשיב), יש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה בסך כולל של 100,000 ₪, סכום העומד על כארבעה אחוזים מסכום התביעה (היינו ערובה בשיעור של כשני אחוזים מסכום התביעה לטובת כל אחת מהמבקשות). אשר למהות הערובה, מאחר והמשיב לא טען ולא הוכיח כי בבעלותו נכסים ברי פירעון או כי הוא בעל מקורות הכנסה כלשהם ומה סכומם וכן לא הציע ערובה סבירה אחרת, אין מנוס מלהורות כי הערובה תהיה ערבות בנקאית אוטונומית, צמודה למדד המחירים לצרכן ובלתי מוגבלת בזמן. הערובה תופקד עד ליום 20.1.11, הוא המועד שנקבע לדיון קדם משפט שני בתיק העיקרי.

המשיב ישלם לכל אחת מהמבקשות סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות בקשה זו.

החלטה זו ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, א' שבט תשע"א, 06 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

חתימה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ