פסק דין
בפני תביעה לתשלום סך של 3,508.20 ₪ בטענה לחוב אשר מקורו הסכם להשכרת רכב. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ובמהלך הדיון המקדמי הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר המצוי בתיק בית המשפט ובלא שמיעת הוכחות.
התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים ובמסגרת זו, במהלך יולי 2007, התקשרה עם הנתבע בהסכם כתוב להשכרת רכבים. הסכם ההשכרה כולל חלק אחד ובו פירוט תנאי השכירות הספציפיים (כגון זהות השוכר, סוג הרכב, תאריכים, עלויות וכד'), חלק נוסף ובו התנאים הכללים של השכירות (מטרת השכירות, השימוש, תקלות וכד') וחלק שלישי ובו הצהרה והתחייבות של השוכר.
ביום 23.8.07 הנפיקה התובעת לנתבע חשבונית מס בסך 7,508.20 ₪ (להלן: "החשבונית") בגין השכרת רכב בתקופה שמיום 21.7.07 ועד 23.8.07, אולם הנתבע פרע מתוך סכום החשבונית סך של 5,000 ₪ בלבד. בגין יתרת סכום החשבונית (בצירוף הצמדה וריבית) הוגשה תביעה זו.
לטענת התובעת, החשבונית מבטאת את תחשיב חובו הנכון של הנתבע ולא הייתה כל הצדקה לניסיון לשלם רק את חלקה.
לטענת הנתבע, הפירעון החלקי של הסכום הנקוב בחשבונית נובע מכך שזו כללה חיוב שגוי עבור חריגה בסך הקילומטרים אשר נסע הרכב. לפי המוסכם מראש בתנאי ההשכרה, טוען הנתבע, הופטר הנתבע מחיוב שכזה וממילא שחישוב הקילומטרים ביחס לתקופת השכירות מראה שכלל לא חרג ממכסת הקילומטרים הנהוגה אצל התובעת. להמחשת התנהלותה השגויה של התובעת, מפנה הנתבע למספר פרטים בחשבונית וטוען כי אלו אף מבטאים תנאים והטבות אשר ניתנו לו כלקוח קבוע.
בתשובה לטענות הנתבע, מבהירה התובעת כי לפי הסכם השכירות הועמדה מכסת הקילומטרים החודשית לרכב על 4,500 ק"מ וכיוון שהנתבע חרג ממכסה זו ב- 853 ק"מ, חויב כדין על חריגה זו.
מעיון בטיעוני הצדדים, מתברר שלמעשה נתגלעה בין הצדדים מחלוקת אחת ויחידה – המחלוקת בדבר חבות הנתבע בתשלום במקרה של חריגה ממכסת הקילומטרים בתקופת השכרת הרכב נשוא התביעה.
לכתב התביעה, צירפה התובעת את חוזה השכירות המתייחס לרכב (מס' חוזה 1054533-TLV). בתחתית אותו חוזה, תחת הכותרת "remarks to R.A" כלולה אף התניה הבאה:
"Include 4500/month."
תניה זו מופיעה בדיוק מעל לחתימת הנתבע. וביחס למסמך זה (להבדיל ממסמכים אחרים המצורפים לתביעה) לא מלין כלל הנתבע ולא טוען שאיננו חלק מחוזה ההשכרה הרלוונטי. תניה זו מתיישבת בדיוק עם טענת התובעת להגבלת קילומטרים של 4,500 ק"מ לחודש ומבהירה את זכותה של התובעת לחייב את הנתבע באם חרג ממכסה זו. לפי הנקוב בחשבונית, אכן חרג הנתבע ממכסה זו ב- 853 ק"מ, שלכן זכאית הייתה התובעת לחייבו בגין חריגה זו. התובעת חייבה את הנתבע לפי תעריף של 1.17 ₪ לכל ק"מ בצירוף מע"מ ואין בטעוני הנתבע כל התייחסות לתעריף זה עצמו. לכאורה איפה, עמדה לה לתובעת הזכות המלאה לחייב את הנתבע בגין חריגה זו.
לטענת הנתבע, כאשר מונים את מכסת הקילומטרים מתחילת השכרת הרכב ביום 21.6.07 ועל יסוד מכסה של 5,000 ק"מ לחודש, לא הייתה כלל חריגה ממכסת הקילומטרים. טענה זו חסרת בסיס. הגבלת הקילומטרים בחוזה מתייחסת לחודש השכירות נשוא ההסכם ולא לתקופות קודמות. הגבלת הקילומטרים עומדת על 4,500 ק"מ לחודש ולא 5,000 ק"מ. אגב אורחה יצוין שלפי ההסכם אמורה הייתה תקופת השכירות לחול מיום 21.7.07 עד 20.8.07. בפועל, לפי החשבונית, נראה שהרכב הוחזר רק ביום 23.8.07 אולם הצדדים לא התייחסו לפער זה כלל וממילא שאף לא בכל הנוגע למכסת הקילומטרים החדשית.
לטענת הנתבע ניתן להיווכח ברשלנות התובעת שכן בחשבונית מופיעות כמה פעולות שגויות. עיון בחשבונית איננו מאפשר מסקנה שכזו. ניכר כי לצד כמה וכמה חיובים מפרטת התובעת בחשבונית זיכויים בסכום זהה (למשל ביטול חיוב בגין שכירות בעונה וביטול תוספת נמל) כך שלא ברור והנתבע איננו מצביע על כל סכום המהווה אף לשיטתו חיוב שגוי, זולת לעניין מספר הקילומטרים.
מאידך גיסא, עיון בחשבונית מביא לתחושה לא נוחה ביחס להתנהגות הנתבע עצמו. החיוב בגין חריגה ממכסת הקילומטרים עמד על 998 ₪ בצירוף מע"מ, ברם הנתבע מאן לשלם סך של 2,508.20 ₪. למעלה מפי שתיים הסכום שבמחלוקת. הסבר לכך, זולת חוסר תום לב, לא נמצא.
עוד מלין הנתבע על השיהוי בהגשת התביעה. אכן, חלפו כשלוש שנים מאז האירועים נשוא התביעה ועד משלוח מכתב התראה לנתבע ב- 25.4.10, אולם תקופת ההתיישנות לא חלפה, טענה להסתמכות הנתבע על מצג לפיו ויתרה התובעת על זכויותיה - לא נטענה ואף טענה לנזק ראייתי עקב ההמתנה – לא נטענה.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,508.20 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.
כמו כן יישא הנתבע באגרת בית המשפט וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪.
ניתן היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.