דולב מוצרי פלסטיק (אחזקות) בע"מ נ' ש. י. גיל פרויקטים בע"מ

החלטה

ביום 13/8/13 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בבאר – שבע תביעה כספית כנגד המבקשת לפיצוי כספי של כמיליון ₪ - וזאת ביחס להסכם שנכרת בין הצדדים לביצוע עבודות בניה שונות על ידי המשיבה (התובעת) עבור המבקשת (הנתבעת).

ביום 30/9/13 הגישה המבקשת כתב הגנה וצרפה לו תביעה שכנגד בה היא עותרת לחיוב המשיבה (התובעת) בתשלום 2,281,000 ₪ כפיצוי עבור הפרות נטענות שהפרה המשיבה את אותו ההסכם.

ביום 22/10/13 הגישה המבקשת לבית משפט קמא "בקשה דחופה לעיקול זמני במעמד צד אחד" – וזאת ביחס לנכסים הנטענים אצל כ- 47 מחזיקים שונים.

בו ביום החליט בית משפט קמא (כב' הרשם הבכיר מ. הולצמן) כי לאחר עיון בכתבי בית הדין "לא מצאתי לנכון להורות על מתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד" והורה למשיבה להגיש תגובתה תוך 20 יום.

כנגד כך עותרת בפני המבקשת לרשות לערער – במעמד צד אחד – ולהורות על הטלת העיקול הזמני במסגרת זאת.

לטענתה, התביעה שכנגד נסמכת בראיות לכאורה משמעותיות ורב החשש כי הנתבעת שכנגד (המשיבה) תבריח נכסיה אם יוודע לה דבר הגשת הבקשה לעיקול.

לאחר עיון בבקשה על נימוקיה ונספחיה המרובים, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבה.

בית המשפט קמא, כאמור בהחלטה, בחן את מכלול החומרים והטענות שהוצגו בפניו – ולא מצא כי בנסיבות העניין נדרש הדיון במעמד צד אחד.

על פני הדברים, המבקשת לא הגישה את התביעה שכנגד אלא חודש וחצי לאחר שהגישה המשיבה את התביעה הראשונה.

המבקשת אף המתינה שלושה שבועות נוספים עד שפנתה בבקשת העיקול הזמני.

זירת היריבות בין הצדדים, סביב הסכם הבניה נשוא התובענות, הייתה אפוא רוחשת ורוגשת משך למעלה מחודשיים בטרם פנתה המבקשת בבקשת העיקול הזמני.

בנתוני פתיחה אלה נטל השכנוע המוטל על המבקש את קיום הדיון במעמד צד אחד - מטבע הדברים גבוה ומשמעותי יותר.

זאת בעיקר לצורך ביסוס טענתו כי הדיון במעמד צד אחד דווקא - חיוני והכרחי למנוע את סיכול מתן הצו (ר' תקנה 366(ב) סיפא לתקסד"א, התשמ"ד – 1984).

מעיון שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נימוקיה – לא השתכנעתי כי הוצגה על פני הדברים תמונה של חשש ממשי להברחת נכסים או סיכול הצו המבוקש – אם תידון הבקשה לעיקול במעמד הצדדים, וזאת מעבר לנתוני לוח הזמנים הנ"ל.

בנסיבות אלה מוצא אני כי ההחלטה קמא הינה החלטה דיונית ראויה וסבירה ולא מצאתי מקום להיעתר לבקשה שבפני (לדון בבקשת רשות הערעור במעמד צד אחד וליתן את צו העיקול הזמני).

וגם זאת - בקשת רשות ערעור זו הוגשה ביום 27/10/13. בו ביום פנתה המשיבה ב"בקשה ליתן לה זכות להגשת תגובה" ופירטה בה כי החלטת בבית משפט קמא (מיום 22/10/13) הובאה לידיעתה סמוך לנתינתה וכך גם דבר בקשת רשות ערעור זו, עוד באותו היום.

עולה אפוא כי גם מטעם זה ניטל עוקצה של הבקשה לדון בבקשת רשות הערעור במעמד צד אחד ושל הטענה כי אילו יוודע למשיבה דבר הבקשה – תבריח תחילה את נכסיה.

אשר על כן – לא מצאתי מקום לדון בבקשת רשות הערעור במעמד צד אחד וליתן במסגרת זו את צו העיקול.

בקשת העיקול שהגישה המבקשת תידון אפוא בפני בית משפט השלום במעמד הצדדים – כפי שנקבע בהחלטתו נשוא בקשת רשות ערעור זו.