דויטש נ' רייזר

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על החלטתו של כבוד רשם ההוצל"פ, מר עדי סומך, לפיה הטיל הרשם על המערער הוצאות בסך 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין, בגין אי התייצבותו לדיון שנקבע בפני הרשם הנכבד.

בהתאם להחלטתי מיום 11.5.10, הוגשה תגובה מטעם המשיבים לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ראשית אציין כי במבוא לבקשה מציין המבקש כי הבקשה למתן רשות ערעור מוגשת על החלטות הרשם בחיוב המערער בהוצאות מיום: 8.4.10, 17.3.10, 8.3.10, 1.2.10.

ואולם, החלטת הרשם נשוא הערעור, על חיוב המערער בהוצאות בסך 2,000 ₪+ מע"מ, ניתנה ביום 8.3.10. לתגובת המשיבים צורף כנספח 3, אישור פקסימיליה לפיו החלטות הרשם מיום, 1.2.10 וכן מיום 8.3.10, נשלחו למשרד המערער ביום 11.3.10.

לפיכך, ברי כי הגשת הבקשה למתן רשות ערעור על החלטות אלה רק ביום 10.5.10, הוגשה על ידי המבקש באיחור, וזאת מבלי שהוגשה בצידה בקשה להארכת מועד, ולו מטעם זה יש לדחותה. (ראה תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל לפיהן הבקשה למתן רשות ערעור תוגש בתוך 20 ימים).

כפי שעולה מהחלטת הרשם מיום 8.4.10, זו ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי המבקש לביטול ההוצאות שנפסקו כנגדו בהחלטת הרשם מיום 8.3.10. המבקש אינו מפרט בבקשתו המועד בו הומצאה לידיו החלטת הרשם מיום 8.4.10, ולפיכך נראה כי יש לכאורה לדחות גם את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו, מהטעם שזו הוגשה באיחור מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

כך או כך, ואף אם נדרש אני להכריע בבקשה לגופה – הרי שדינה של זו להידחות.

פסיקת ההוצאות נתונה לשיקול דעתו של הרשם, ולא מצאתי כי בנסיבות העניין שלפניי, נפל פגם כזה או אחר, המצדיק התערבותי. המבקש לא התייצב לדיונים בפני הרשם הנכבד ואף לא הגיש כל בקשה לדחיית מועד.

בנוסף לכך, החלטתו הראשונה של הרשם הנכבד על חיוב המבקש בהוצאות בסך 750 ₪, +מע"מ, בגין אי התייצבותו לדיון שנקבע בפניו היתה מותנית בכך שהמבקש לא יתייצב לדיון הבא שנקבע ליום 8.3.10. החלטה זו כאמור הומצאה לידי המבקש עוד ביום 11.3.10. לפיכך בהחלטה על חיוב המבקש בהוצאות בסך2,000 ₪ בצירוף מע"מ, אין למבקש אלא להלין על עצמו.

אזכיר כי ההלכה הפסוקה קובעת כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות. בהחלטתו חייב הרשם את המבקש בתשלום הוצאות לאור ריבוי ההליכים והבקשות שהוגשו על ידי הכונס קודם לדיונים שנקבעו (אליהם לא התייצב המבקש), כאמור, ואיני מוצא כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יש להתערב בקביעת הערכאה קמא בפסיקת ההוצאות.

אשר על כן, ובהתאם לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' תמוז תש"ע, 14 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: