דויטש נ' עירית רמת גן

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת המבקש מיום 24.10.11, בתגובת המשיבה מיום 27.11.11 ובתגובת המבקש לתגובה מיום 29.12.11 ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקש, ככל שהמתייחסת להתיישנות העבירה מיום 9.11.97 והודעת תשלום הקנס להידחות, מן הטעמים שאפרט להלן. אינני קובע כמובן כל ממצא עובדתי לעניין טענת התיישנות העונש, שאיננה בתחום סמכותו של בית-המשפט זה (ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715 (1999); ה"פ (תל-אביב-יפו) 201211/05 מנדלוביץ נ' עיריית ת"א (2006)).

מתצהירה של הגב' מרגלית גיאת, פקידה ראשית במחלקת הפיקוח והחנייה בעיריית רמת גן (להלן – גיאת), ומהנספחים שצורפו עולה בבירור כי ביום 5.3.98 נשלחה למבקש הודעת תשלום קנס בדואר רשום לכתובת ברחוב אנדרסן 10 בפתח תקוה, שהייתה רשומה באותה עת במשרד התחבורה (ראו נספח ב' לתצהיר) וכי ביום 7.5.98 חזר דבר הדואר תוך ציון "לא נדרש" (ראו נספח ג' לתצהיר).

במצב דברים זה, קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 (רע"פ 2307/98 קריב נ' מ"י, לא פורסם (1998); ע"א 3613/97 אזוב נ' עירית ירושלים, פ"ד נו(2) 787 (2002); בג"ץ 7281/09 רוזנבאום נ' עיריית הרצליה (2010). המבקש לא סתר חזקה זו ואף לא טען דבר בקשר לכך, למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן בהתאם לאמור בהחלטתי מיום 28.11.11.

יובהר, כי אין בידי לקבל את טענות המבקש בדבר "בלבול בתאריכים". בחנתי את האסמכתאות שצרפה המשיבה ומהן עולה בבירור השתלשלות העניינים שפורטה לעיל. לכך יש להוסיף את תצהירה המפורט של גיאת והעובדה שהאמור בו נתמך באסמכתאות מזמן אמת.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הדו"ח בשל התיישנות העבירה נדחית והמשיבה רשאית להמשיך ולפעול לגביית החוב.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.