דוידס ואח' נ' חביב

פסק דין

1. לפניי תביעה לסילוק יד שהצדדים הסכימו על דחייתה, והמחלוקת שנותרה ביניהם מתמקדת בשאלת ההוצאות.

2.התובעים הינם הבעלים של דירה המוחזקת על ידי הנתבעת בשכירות מוגנת החל משנת 1971. בתביעה דנן הם טענו כי הנתבעת סגרה מרפסת בדירה ללא קבלת רשותם והסכמתם, ועתרו לסילוק ידה מהדירה.

3.לאורך ניהול המשפט טענה הנתבעת כי סגירת המרפסת בוצעה על ידה לפני עשרות שנים, בידיעתם והסכמתם של התובעים, וכי בין הצדדים התנהל הליך דומה שעילתו בסגירת המרפסת דנן, שבמהלכו ניתן פסק דין שדחה את התביעה. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי לאור חלוף הזמן הרב, לא עלה בידה לאתר את המסמכים הרלוונטיים.

התובעים הכחישו טענה זו ודבקו בהמשך ניהול התביעה, עד שבפתח ישיבת ההוכחות הודיעה הנתבעת כי לאחר מאמץ היא הצליחה לאתר חלק מהמסמכים הרלוונטיים והגישה אותם לתיק ביהמ"ש.

4.מעיון במסמכים הנ"ל התברר כי בין הצדדים התנהל בשנת 1985 הליך דומה בגין אותה עילה, קרי סגירת המרפסת, והתביעה כנגד הנתבעת נדחתה מאחר והתובע "לא דק פורתא ולא אמר את האמת בעדותו" כפי שניתן היה ללמוד מעיקרי הטיעון שהוגשו על ידי הצדדים במסגרת ערעור על פסק הדין הנ"ל, שאף הוא נדחה כפי שניתן היה להסיק מהמסמכים שהוגשו.

5.לא שוכנעתי בטענת ב"כ התובע כי ייתכן וההליך הקודם נשמט מזיכרונו של התובע לאור חלוף הזמן הרב שחלף, הן לאור העובדה שמדובר בטענה המתבססת על מצב רפואי שלא הוכח, והן לאור העובדה שהתובע היה עד מרכזי בהליך הקודם ונטל בו חלק פעיל כפי שניתן היה ללמוד מהמסמכים שהוגשו, ומשכך אין זה סביר שעניין עובדתי זה נשמט מזיכרונו חרף חזרתה של הנתבעת על טענה זו לאורך כל המשפט, והן לאור הרושם שהותיר התובע כשהתייצב לישיבת ההוכחות, בהיותו איש צלול בדעתו ומתמצא במקום ובזמן.

6.אשר על כן, ובנסיבות שתוארו לעיל, הנני מחליטה לדחות את התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז סיון תש"ע, 09 יוני 2010, בהעדר הצדדים.