דוד סלם ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

סוגיית מעמדה של המחאת הזכות בכספים שהתקבלו ממכירת נכס מקרקעין, היא הסוגייה שלהכרעתי, כשלכספים טוענים מחד גיסא הנמחה – המשיב 2, ומאידך גיסא הנאמן לנכסי החייב.

לאור המחלוקת לזכות על הכספים פנה הנאמן לנכסי החייב למתן הוראות לענין כספים שהוחזקו בנאמנות אצל המשיבה 1 בקשר עם הסכם למכירת זכויות החייב בנכס הידוע כחלקה 344 בגוש 4346 ברח' כצנלסון 5 ברמלה (להלן: "הנכס" ו"הכספים שבמחלוקת" בהתאמה).

בהחלטה מיום 17.10.10 הוריתי להעביר את הכספים שבמחלוקת לקופת הכינוס עד להכרעה בבקשה זו ולאור הודעת המשיבה 1 כי אין לה טענות לזכויות בכספים שבמחלוקת; הכספים אכן הועברו לקופת הכינוס, כך לפי הודעת המשיבה 1.

הרקע הצריך לענין

ביום 22.6.09 הוכרז החייב פושט רגל לבקשתו שהוגשה ביום 10.6.08 (להלן: "הבקשה"); צו כינוס לנכסי החייב ניתן ביום 9.7.08.

מהמסמכים שצורפו לתגובות הצדדים עולה כי ביום 19.5.08 ניתן תוקף של פסק דין בתיק ה.פ. 200203/08 (להלן: "פסק הדין") בו אישר בית משפט השלום בתל אביב הסדר בין החייב לבין נתבעים נוספים נגדם הוגשה תביעה כספית על ידי הבנק לפיתוח התעשייה בע"מ (להלן: "המשיב").

בהתאם להסדר המחה החייב את יתרת הכספים שהגיעו לו ממכירת הנכס למשיב וניתנה הוראה לרוכשי הנכס ולבאת כוחם, המשיבה 1, להעברת הכספים למשיב בהתאם להמחאת הזכות.

'הבעלות' ביתרת הכספים היא השנויה במחלוקת.

המשיבה 1, שכאמור אינה טוענת לזכויות בכספים שבמחלוקת הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

הנאמן והמשיב טוענים לזכויות בכספים, ומכאן נדרשת הכרעה בסוגיה זו.

טענות הנאמן

הנאמן טוען לזכויות בכספים שבמחלוקת משני טעמים המבוססים על שתי הוראות חוק.

בהתאם לסעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), מאחר שהמחאת הזכות נשוא המחלוקת לא נרשמה במועד ובדרך כקבוע בחוק;

לחלופין טוען הנאמן לזכויות בכספים שבמחלוקת על פי הוראות סעיף 98 לפקודה, מאחר שהמחאת הזכות שנעשתה על ידי החייב נועדה ליתן עדיפות לנושה פלוני (בענייננו המשיב) על פני נושים אחרים בניגוד לדין, כשבמועד בו המחה את הזכות היה החייב חסר יכולת פרעון וחובותיו הסתכמו בלמעלה מ- 7,000,000 ₪; להוסיף על האמור ציין הנאמן את המועד בו עשה החייב את המחאת הזכות - 3 שבועות עובר להגשת הבקשה לצו לכינוס נכסיו.

לטענת הנאמן אין כל נפקות לעובדה שהמחאת הזכות אושרה בפסק הדין של בית משפט השלום; לטענתו, המחאת הזכות יצרה העדפה פסולה של המשיב על פני נושים אחרים של החייב והתיימרה לתת למשיב מעמד עדיף וקודם לנושים אחרים באופן בלתי ראוי ומשכך יש להחיל את הוראות סעיף 98 לפקודה לנסיבות הרלוונטיות להמחאת הזכות בענייננו, ולקבוע כי הכספים שבמחלוקת שייכים לקופת פשיטת הרגל.

טענות המשיב

המשיב טוען כי אין כל רלוונטיות לסוגיית רישום המחאת הזכות בענייננו, שכן סעיף 97 לפקודה הדן ברישום המחאת זכות מתייחס אך ורק לזכויות שטרם נפרעו, ואילו כאן, הכספים המובטחים בהמחאת הזכות כבר נפרעו על ידי החייב והוחזקו בנאמנות אצל המשיבה 1 לטובת המשיב.

המשיב מדגיש כי צו הכינוס לנכסי החייב מתייחס אך ורק לנכסים שלחייב יש זיקה אליהם ואילו במקרה דנן הוחזקו הכספים שבמחלוקת לטובת המשיב ולא לטובת החייב, ומכאן שהזיקה בין החייב לכספים - נותקה.

לטענת המשיב גם אין להחיל על המקרה דנן את הוראות סעיף 98 לפקודה שעניינו עסקאות שהושגו במרמה, זאת מאחר שזכויות המשיב בכספים שבמחלוקת נובעות גם מכח החלטה שיפוטית ולא רק מהסכמה חוזית בין הצדדים.