דה - לוי פיתוח בע"מ נ' מנהלת תנופ"ה - ועדת הזכאות

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.לפנינו ערעור לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה – 2005 (להלן – החוק) על החלטת המשיבה מיום 20.7.11, אשר בה נדחתה בקשת המערערת לתשלום פיצוי בשל עסק בשטח המפונה כהגדרתו בחוק, בטענה שהמערערת איננה מקיימת את תנאי הסף שעל עסק לעמוד בו, והוא התנאי הדורש כי עיקר הפעילות של העסק יהיה בשטח מפונה.

2.סעיף 63 (א) לחוק קובע כי פיצוי ישולם בשל "עסק בשטח מפונה" ובשל "סניף".

"עסק בשטח מפונה" מוגדר בסעיף 62 לחוק כך:

"עסק שעיקר פעילותו במועד כלשהו לפני היום הקובע היה בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה:

(1) בעל העסק היה ישראלי;

(2) לעסק, לבעל העסק או לתאגיד בשליטת מי מהם הייתה זכות במקרקעין בשטח מפונה, ששימשו לצרכי העסק".

מההגדרה האמורה נובע כי לצורך קבלת הפיצוי, ועוד לפני הוכחת עמידה בכל התנאים שבחוק, יש לעמוד בתנאי הסף - דהיינו, שעיקר פעילותו של העסק היה בשטח המפונה.

עסק שעיקר פעילותו לא היה בשטח המפונה אינו זכאי לפיצוי לפי החוק, ואין צורך לבדוק לגביו את קיומם של התנאים האחרים שנקבעו בחוק.

יצוין, כי מדובר בשאלה עובדתית שהנטל להוכחתה מוטל על מבקש הפיצוי.

3.כפי שעולה מהחלטת המשיבה נשוא הערעור ומהחומר שהוצג על ידי המערערת, המערערת הוקמה בשנת 1987 תחת השם "דה-לוי גידור ופיתוח שעשועים וספורט בע"מ" על ידי מר יוסי דה-לוי (להלן – דה-לוי), ופעלה באזור אשקלון בתחום ייצור, הרכבה והתקנה של מתקני משחק וספורט (להלן – המתקנים).

בשנת 1991 הקים דה-לוי, ביחד עם מר רמי טנצר (להלן- טנצר), חברה בשם "שעשועים וספורט ד.ט. בע"מ, כאשר בעלי השליטה בה היו דה-לוי וטנצר בחלקים שווים.

חברה זו שינתה לימים את שמה לחברת "שעשועים וספורט בע"מ (להלן – שעשועים וספורט), ומאותה עת (1991) שעשועים וספורט עסקה בייצור ובשיווק המתקנים, ואילו המערערת לא עסקה עוד בייצור אלא בהרכבתם והתקנתם של המתקנים שייצרה שעשועים וספורט.

4.בשנת 1995 העבירה שעשועים וספורט את פעילות הייצור של המתקנים לאזור התעשייה ארז (להלן – ארז).

5.בשנת 2002 נכרת הסכם בין שעשועים וספורט לבין חברת גאון השקעות בע"מ לפיו רכשה גאון השקעות 50% מחברת שעשועים וספורט, ואילו דה לוי וטנצר החזיקו 25% כל אחד.

גם לאחר הצטרפותו של השותף החדש לא חל שינוי בפעילות שתי החברות – שעשועים וספורט המשיכה לייצר את המתקנים בארז, ואילו המערערת עסקה בהרכבתם והתקנתם בכל רחבי הארץ, בקבלנות משנה עבור שעשועים וספורט (ראה סעיף 10 לכתב הערעור).

6.בשנת 2004, לאחר "היום הקובע" כהגדרתו בחוק, מכרו דה-לוי וטנצר את מניותיהם בשעשועים וספורט לדורון שמואלי, הבעלים של מלוא המניות של חברת גאון השקעות בע"מ (להלן – שמואלי) בתמורה ל – 37% מהפיצוי שתקבל שעשועים וספורט מהמשיבה.

7.בסמוך למועד ביצוע תוכנית ההתנתקות, הועבר מפעל שעשועים וספורט לאשקלון, ואילו המערערת הפסיקה את פעילותה.

8.המערערת קיבלה הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיה ולהציג את ראיותיה בפני המשיבה, הן באמצעות נציגיה, רו"ח קובי סול ועו"ד יניב שקל, והן באמצעות עדויות של דה-לוי, טנצר, שמואלי, וכן של מר איגור גמפל, שהיה מנהל עבודה במערערת בשנים 2000- 2004 (להלן – גמפל).