דהן ואח' נ' אורן

פסק - דין

המדובר בתביעה כספית בעילה חוזית על סך 18,168 ₪, בגין אי תשלום דמי שכירות, ארנונה וחשמל וכן פיצוי בעבור נזקים אשר גרם הנתבע, לטענת התובע, בגין שכירת יחידת דיור ברח' נוף הרים 17 בשלומי (להלן: "המושכר").

לטענת התובעים, הם השכירו לנתבע את המושכר בתאריך 15/6/09. בתאריך 15/9/09 ראתה התובעת 1 כי הנתבע מוציא חפציו מהמושכר ומעמיסם על מונית. הנתבע טען כי הוא מעוניין לעבור לאילת לזמן מה. הנתבע לא סיים את התחייבותו על פי החוזה, דמי שכירות, תשלומי חשמל, מיסים, מים וכן לא החזיר הלוואה אשר ניתנה לו על ידי התובעים.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי יחסיו עם התובעים היו תקינים וזאת עד ליום 15/9/09, אז חזר למושכר. התובעת מס' 1 חיכתה לו בחוץ כשהמושכר פתוח ללא רשותו, חפציו מבולגנים בדירה ומשפחת התובעים בחוץ. התובעים ביקשו ממנו כספי ההלוואה בסך 500 ₪ שנתנו לו וזרקו אותו מהמושכר, כאשר טרם הוחזרו לו חפציו. הוא טוען כי מגיע לו לתבוע את התובעים ולא ההיפך.

שמעתי היום את טענות הצדדים. התובע מס' 2 חזר על טענותיו על פי כתב התביעה והסביר כי הוא תובע את הנתבע בעבור כל תקופת השכירות על פי החוזה. הנתבע טען כי הוא זה שנפגע מהתנהגות התובעים, כל התשלומים שולמו למעט 500 ₪, וכי התביעה הינה מעשה נקמה.

כאמור הנתבע מודה כי הינו חייב סך של 500 ₪ ועל כך אין מחלוקת. באשר לטענה כי הנתבע לא שילם תשלומי חשמל וארנונה- הרי שלא הובאה כל ראיה לכך. על כן הנני דוחה טענה זו. הדין זהה לעניין טענות התובעים כי הנתבע גרם לנזקים בשיש המטבח וכי גנב חפצים. טענות אלו לא הוכחו. תובע אשר מבקש לחייב נתבע בהוצאות ונזקים אמור להגיש ראיות (ולו לכאורה) להוכחת טענותיו.

בנוסף, התובעים תובעים את הנתבע לכל תקופת השכירות בעוד שהם היו מעוניינים כי הנתבע יעזוב את המושכר (כך גם טען התובע מס' 2 בבית המשפט, כי הגיעו צוותי בילוש לבית, דבר הפוגע בילדיו ובשכונה שלו). לאור זאת לא אוכל לקבל את תביעת התובעים לעניין תשלום דמי שכירות לכל התקופה.

מכל האמור לעיל אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך 800 ₪ כולל הוצאות לתשלום תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: