דגני נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנתניה (במ"ת 6309-04-10) (כב' השופטת א. טלמור) מיום 23.08.10, בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו בערובה, באופן שיותר לו לצאת לעבודה וכן להעתיק את כתובת "מעצר הבית" בה הוא שוהה לבית הוריו.

2.כנגד העורר הוגש בבית משפט קמא כתב אישום, המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן. על פי עובדות כתב האישום, במהלך תקופה של כשנתיים עובר ליום 25.03.10, במספר רב של הזדמנויות, מדי שבוע, בכפר ויתקין, מכר העורר סם מסוכן מסוג חשיש לאדם בשם ניר צוקר (בדרך כלל בכמות של 10 גרם בכל עסקה), תמורת תשלום.

כשנה עובר ליום 25.03.10, במהלך תקופה של כ-4 חודשים, מכר העורר, בממוצע אחת לשלושה שבועות, לאדם בשם שפי סם מסוכן מסוג חשיש, בכמות של 5 – 10 גרם, תמורת תשלום.

3.בתאריך 03.05.09 החליט בית משפט קמא לשחרר את העורר בתנאים, לאחר שקיבל אודותיו תסקיר מעצר, אשר סקר את נסיבותיו האישיות, כמו גם את הרקע לביצוע העבירות.

בית משפט קמא קבע כי הוא אינו מתעלם מהכמויות הגדולות של הסם אותן סיפק העורר לכאורה על פי כתב האישום ומן הקושי ליתן אמון בסוחרי סמים. יחד עם זאת, בהתחשב בנסיבות כפי שפורטו בתסקיר ובעברו הנקי של העורר, החליט בית משפט קמא לשחררו ל"מעצר בית" בבית אחיו, בפיקוח מי מהוריו או אחיו, או ידיד משפחה, וכן הורה על איזוק אלקטרוני וערבויות. בית משפט קמא הדגיש - בהחלטתו כי משבוצעה הפעילות גם מבית מגורי הוריו של העורר, ועל מנת להרחיקו מן האיזור, השחרור יהיה כאמור לבית האח בקיבוץ מצר.

4.לבית משפט קמא הוגשה בקשה לעיון חוזר, בגדרה נתבקש להורות על שינוי מקום מעצר הבית לבית ההורים בכפר ויתקין, ולאפשר יציאתו של העורר לעבודה בסוכנות הביטוח של ההורים, בנתניה, בפיקוח ההורים.

בית משפט קמא הורה על קבלת תסקיר מעצר משלים, ממנו עלה כי השינוי במקום המגורים ויציאת העורר לעבודה יהא בהם כדי לדרבנו לשוב לתפקוד תקין ולצמצם את הסיכון להישנות התנהגות בעייתית. כמו כן, צוין בתסקיר כי שירות המבחן אינו מתעלם מכך שהעבירות בוצעו לכאורה מבית ההורים, וחרף זאת ההמלצה היא כאמור.

בית משפט קמא החליט לדחות את הבקשה לעיון חוזר, וזוהי ההחלטה נושא הערר.

5.בית משפט קמא נימק את החלטתו לדחות את הבקשה לעיון חוזר, בכך שבהחלטה המקורית הדגיש בית המשפט כי יש להרחיק את העורר מאיזור בית מגורי הוריו, וכי אין מקום, במסגרת העיון החוזר, לשנות מרוח ההחלטה, שעליה לא הוגש ערר.

כמו כן קבע בימ"ש קמא כי אין מקום לכך שהעורר ישוב לאותו מקום עבודה בו עבד שעה שביצע לכאורה את העבירות ויהיה תחת פיקוחם של הוריו באותו מקום עבודה, שהרי פיקוח זה לא מנע את ביצוע העבירות.

6. ב"כ העורר מבקש לבטל את החלטת בית משפט קמא ולאמץ את המלצת שירות המבחן בתסקיר המשלים. נטען כי הקביעה שהעבירות בוצעו בבית ההורים מוטעית, כמו גם הקביעה כי בזמן ביצוע העבירות עבד העורר בסוכנות הביטוח של הוריו. כמו כן הופנה בית המשפט לכך כי במסגרת ההחלטה המקורית אושרו ההורים כמפקחים, ומכאן שאין מניעה ליתן בהם אמון למקרה שהערר יתקבל, שכן ניתן לסמוך עליהם שיפקחו על העורר, הן בעת שהותו במעצר בית בביתם והן בעת שהותו במקום העבודה.

7.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה, ומבקש לסמוך על החלטתו של בית משפט קמא. אשר למקום ביצוע העבירות לכאורה, היפנה להחלטת בימ"ש קמא המקורית, ולבקשתי אף עיין בתיק החקירה, והודיע כי אכן מחומר הראיות עולה כי העבירות בוצעו ממקום מגורי ההורים בכפר ויתקין.

8.לאחר ששקלתי את כל השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

התרשמתי כי בעיקרו של דבר הנימוקים שפורטו בפניי אינם מעלים נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה, והם מופנים יותר כלפי ההחלטה המקורית של בימ"ש קמא.

כפי שציין בימ"ש קמא, ובצדק, בהחלטה נושא הערר, על ההחלטה המקורית לא הוגש בזמנו ערר, והקביעה כי העבירות בוצעו לכאורה מבית ההורים, שרירה וקיימת, ואין מקום לדון בה בשלב זה.

בנוסף, יש לזכור כי מלכתחילה הואשם העורר בעבירות חמורות, שהתפרשו על פני תקופה ממושכת, ושוחרר בתנאים לאחר שבימ"ש קמא התחשב בגילו הצעיר, עברו הנקי ובכך שנמצאה חלופת מעצר. יחד עם זאת, ניתן לומר כי שחרורו של העורר בתנאים, בעבירות מסוג זה הוא חריג, והקלה בתנאי השחרור, דורשת נסיבות כבדות משקל.

לאחר עיון בתסקיר ובהחלטה נושא הערר, סבורני כי לא נישטחו בפני בית המשפט נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה של בימ"ש קמא. ראשית, הנני סומכת את ידיי על שיקול דעתו של בימ"ש קמא כי נכון היה להרחיק את העורר מהמקום בו בוצעו העבירות, ונימוק זה שריר ותקף גם היום. אמנם ההורים נמצאו מפקחים ראויים, אבל זאת רק בעת שהעורר מורחק מהמקום, ונמצא בבית אחיו.

שנית, מאז ההחלטה המקורית חלפו כשלושה וחצי חודשים, וסבורני כי אין מדובר בחלוף זמן, שכשלעצמו, מצדיק שינוי התנאים. הופניתי על ידי ב"כ העורר לפסיקה רלוונטית: אכן במקרים מסוימים נעתרו בתי המשפט להקלה בתנאי השחרור כעבור מספר חודשים, אולם ניתן להתרשם כי היו נסיבות שהצדיקו זאת, ובין היתר מצב כלכלי קשה ביותר, ולא התרשמתי כי זה המצב במקרה דנן.

לסיום אעיר כי אני ערה למצוקת העורר ב"מעצר הבית" ולקשיים המתעוררים, כפי שעולה מן התסקיר, אולם אין מדובר בנסיבות חריגות. מובן כי שהות אדם ב"מעצר בית" בבית זולתו, יוצר קשיים, ויש למצוא את הדרך להתמודד עימם, אך אין פירושו של דבר כי עקב הקשיים יש בהכרח לשנות את תנאי "מעצר הבית", כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל אחרות שלא לעשות כן.