דגן נ' אי.טי.טי.אי בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור אשר הגיש המבקש על החלטת כב' הרשם ההוצל"פ, עדי סומך, מיום 28/2/11, אשר ניתנה בתיק הוצל"פ 01-47079-88-1 (להלן: "תיק ההוצל"פ") ולפיה נדחתה בקשת המבקש (החייב בתיק ההוצל"פ) להחליף את הזוכה בתיק "על ידי מחיקת חב' אי.טי.טי.אי בע"מ, ח.פ. 510625387 לאחר המחאת החוב לסויף מזון בע"מ".

2.המבקש – החייב, בבקשה אשר הגיש בתיק ההוצל"פ, טען כי יש למחוק את המשיבה – שהיא הזוכה בתיק כיון שהיא נמצאת בכינוס נכסים וכי החוב לטענת ב"כ הזוכה הומחה לחברת סויף מזון.

3.לאחר שהתקבלה תגובת הזוכה – המשיבה בתיק ההוצל"פ קבע כב' הרשם כדלקמן:

"לאחר עיון בעמדות הצדדים, אני מקבל עמדת הזוכה לפיה בקשת החייב ביחס לשינוי פרטי שם הזוכה כבר נדונה ונדחתה ואף מהווה מעשה בי-דין לנוכח בר"ע שהגיש ונדחתה בנדון.

בבקשה זו שלפניי אינה מגלה כל עילה לשינוי נסיבות ההחלטה הקודמת בנדון.

בנסיבות האמורות מורה על דחיית בקשת החייב וחיובו בהוצאות הזוכה בסך 500 ₪.

המזכירות תגדיל החוב בתיק בהתאם".

4.המבקש טוען, כי כב' הרשם התייחס בהחלטתו לחלק הראשון שבבקשת החייב והוא התעלם מהחלק השני שבו התבקש למחוק את הזוכה מהתיק וזאת לאחר שלראשונה הוגשו על ידיו מסמכי כינוס הנכסים של החברה הזוכה.

לטענתו, הבקשה הקודמת אשר נדונה בבית משפט עסקה בהחלפת החברה הזוכה ואילו הבקשה נשוא הבר"ע שבפני ביקשה מבית המשפט למחוק את החברה בלבד ללא קשר לחוב או להחלפת זוכה.

5.ב"כ המשיבה לא התנגד שבית משפט ידון בבקשה לרשות ערעור כבערעור עצמו והוא מתנגד לבקשת המבקש לגופו של עניין.

ב"כ המשיבה ציין, כי מדובר בבקשת רשות ערעור שלישית שהגיש המבקש – החייב בתוך מספר חודשים לאחר שדחיתי שתי בר"עות אשר הוגשו על ידו.

מדובר ברע"צ 23410-10-10 אשר נדחתה על ידי ביום 25/11/10 וכן ברע"צ 61475-10-10 אשר נדחתה על ידי ביום 13/12/10.

ב"כ המשיבה מציין, כי מדובר למעשה בבקשת החייב למחוק את הזוכה – חברה אי.טי.טי.אי בע"מ מתיק ההוצל"פ ולא להחליף את שם הזוכה כפועל יוצא מהמחאת הזכות ובכך מקווה החייב לקבל "הפטר" מחוב העתק שלו כלפי המשיבה.

צוין, כי עוד ביום 9/3/09 ניתנה החלטה בתיק ההוצל"פ על ידי כב' הרשם ולפיה נדחתה בקשת החייב לסגירת תיק ההוצל"פ לאחר שמצא כי החובות בתיק הומחו לזוכה כדין מחברת סויף מזון בע"מ לפני מועד כניסתה לפירוק.

ומשכך, מאחר שמדובר בהחלטה חלוטה שלא הוגש עליה כלל ערעור, הרי שהיא מהווה מעשה בי-דין והחייב מנוע מלהעלות טענה נוספת בעניין המחאת הזכות.

דבר קיומה של המחאת הזכות ידוע ומוכר הן על החייב, הן ללשכת ההוצל"פ והן לבית משפט זה אשר כבר דן בבקשות הקודמות אשר הוגשו על ידי החייב, ואין חובה חוקית לשנות את שם הזוכה לשם החברה הנמחית.

לפיכך, גם אם היה מבקש החייב לשנות את שם הזוכה, (להבדיל מהבקשה אשר הוגשה בפועל שהיא למחיקת הזוכה), אזי מדובר בעניין טכני שלא יכול להשפיע על עצם קיומו של החוב.

עוד טען ב"כ המשיבה, כי בתיק ההוצל"פ אין שני זוכים אלא רק זוכה אחת ולא כפי שטוען החייב, וגם עובדת היות החברה הזוכה בהליך כינוס / פירוק, היתה ידוע לחייב ולבית משפט וללשכת ההוצל"פ עוד כשהוגשו בקשות הרשות הערעור הקודמות.

החברה הזוכה נמצאת בהליך פירוק והיא לא נמחקה ואין מניעה שתמשיך לגבות את חובותיה.