דבש נ' רוזנבלט

פסק דין

הרקע לתביעה

1.עניינה של התביעה שלפניי בתשלום בגין עבודות שיפוץ שביצע התובע בדירת הנתבעת ברח' בניהו 18 ברמת גן (להלן: "הדירה"). עוד עתר התובע להשבת כספים שהלווה לנתבעת וכספים שנטלה ממנו, עת ניהלו מערכת יחסים זוגית. סכום התביעה הועמד על סך 112,209 ₪.

עיקר טענות התובע:

2.הנתבעת הזמינה מהתובע עבודות שיפוץ בדירה. לאחר שפירטה לפני התובע מהן העבודות שנדרש לבצע בדירה, מסר לה התובע הצעת מחיר על סך 27,200 ₪. הנתבעת קיבלה את הצעת המחיר והתחייבה לשלמה עם תום ביצוע עבודות השיפוץ.

3.עבודות השיפוץ החלו בחודש מרץ 2008. בתום עבודות השיפוץ, ביקשה הנתבעת דחייה בתשלום שכר העבודה עקב מצוקה כלכלית. התובע נענה והסכים לדחות את התשלום בחודש ימים.

4.הנתבעת ניצלה את טוב ליבו של התובע וביקשה ממנו שילווה לה כסף לזמן קצר בלבד. כך, במהלך חודש מרץ 2008, סייע התובע לנתבעת ברכישת פריטים שונים לבית בסך 1,360 ₪. בנוסף הלווה התובע לנתבעת 7,200 ₪ אשר שולמו לפרקים במהלך חודש אפריל 2008.

5.בחלוף חודש ימים, ולאחר שהנתבעת לא שילמה לתובע עבור עבודות השיפוץ שביצע, לא השיבה לו את סכומי הכסף שהלווה לה ו"נעלמה" פנה התובע לקבלת שירותיו של עורך דין.

6.ביום 8.6.08 פנה התובע לנתבעת, באמצעות עורך דינו, במכתב דרישה להשבת הכספים. לאחר מספר ניסיונות הצליח התובע ליצור קשר עם הנתבעת. בין השניים סוכם כי הנתבעת תשיב לתובע את חובה בתשלומים. הסכמה זו הועלתה על הכתב.

7.במהלך אפריל 2009 שוב פנתה הנתבעת לתובע וביקש שילווה לה 1,200 ₪ עבור טיפולים לרכבה. התובע הסכים ומסר לה את הסכום המבוקש.

8.במהלך חודש מרץ 2010, נרקם בין התובע לנתבעת קשר רומנטי וביום 1.7.2010 עברו השניים להתגורר יחד בבנימינה (להלן: "הדירה המשותפת").

9.הנתבעת שכנעה את התובע לפתוח חשבון בנק משותף ואף הציגה לו על גבי צג המחשב "הוכחה" לפיה אכן מדובר בחשבון משותף (להלן: "חשבון הבנק").

10.על סמך מצג זה, הפקיד התובע לחשבון הבנק במהלך שנת 2010 29,500 ₪. הנתבעת, אשר לא עבדה, הפקידה לחשבון הבנק כספי מזונות בלבד שקיבלה עבור בנה.

11.בדיעבד התברר לתובע כי חשבון הבנק אינו חשבון משותף, אלא רשום על שם הנתבעת בלבד. מתוך הכספים שהכניס התובע לחשבון הבנק, רכשה הנתבעת רכב בסך 14,000 ₪.

12.בחודש אוקטובר 2010 עזבה הנתבעת באופן מפתיע את הדירה המשותפת, תוך שהיא לוקחת עימה את הרכב שרכשה מכספי התובע וכן סך 26,000 ₪ במזומן שהיו בדירה ואשר שייכים לתובע.

13.נוכח האמור, עתר התובע לחייב את הנתבעת להשיב לו 112,209 ₪ מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 כדלקמן:

27,200 ₪ בגין שיפוץ הדירה; 1,360 ₪ בגין סיוע ברכישת פריטים לדירה; 10,900 ₪ בגין הלוואות; 450 ₪ בגין מכתב דרישה שהוציא עורך דינו; 14,000 ₪ בגין רכישת רכב; 29,500 ₪ בגין הכספים שהפקיד התובע בחשבון הבנק; 299 ₪ בגין מדפסת שנטלה עמה הנתבעת בעת עזיבת הדירה המשותפת; 26,000 ₪ בגין כספים שנטלה הנתבעת בעת שעזבה את הדירה המשותפת; 5,000 ₪ בגין נסיעות לרמת גן לצורך קבלת הכסף.

עיקר טענות הנתבעת:

14.בחודש פברואר 2007 נרקם בין הצדדים קשר רומנטי. שיפוץ הדירה נעשה על ידי התובע "בהתנדבות" לאור מערכת היחסים האישית שנרקמה בינו לבין הנתבעת. כך עבודות השיפוץ נעדרו יחסי מזמין עבודה ומבצע עבודה ונשאו אופי חברי גרידא.

15.החתימה המופיעה על גבי הזמנת העבודה אינה חתימתה. חתימה זו זויפה.