דבאח

החלטה

בפני בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ותגובת המשיב לבקשה זו.

עניינה של התביעה דמי שכירות למשך שנה, בסך 22,500 ₪, עבור התקופה שבין 1/9/08 ל-31/8/09. לכתב התביעה צורף הסכם שכירות לתקופה שבין 1/9/07 ל-31/8/08. על פי ההסכם, השכיר המשיב למבקשת כיתת לימוד בבניין שבבעלותו למשך שנה, תוך שנקבע כי השוכרת, היא המבקשת, רשאית להאריך את החוזה לתקופה של שנה נוספת במתן הודעה טלפונית למשכיר 30 יום לפני תום תקופת החוזה.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת אכן הפעילה את האופציה, אולם לא שילמה את דמי השכירות לשנת השכירות השניה.

בנוסף להסכם, צירף המשיב לכתב התביעה עותק ממכתבו של מנהל בית הספר היסודי "אלעין" אל מנהל מחלקת החינוך בעירייה (כאשר באותה עת היתה המבקשת, יחד עם שתי מועצות נוספות, חלק מעיריית אלשאג'ור), מיום 30/4/09 (דהיינו – לקראת סוף שנת ה"אופציה"), שם צויין כי נעשה שימוש בכיתה לצורכי בית הספר כתוצאה ממחסור בחדרי לימוד.

לטענת המבקשת, התביעה אינה מתאימה לסדר דין מקוצר, מאחר ועל פי האמור בהסכם עצמו, מימוש האופציה ייעשה באמצעות מתן הודעה טלפונית, ואילו הטענה כי אכן ניתנה הודעה טלפונית אינה נתמכת במסמך בכתב.

המשיב עומד על טענתו, כי התביעה מתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, על פי המסמכים שצורפו, וכי די בהם כראשית ראיה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה, כי התביעה אכן מתאימה לבירור בסדר דין מקוצר.

גם אם הפעלת האופציה לשכירות למשך שנה נוספת נעשתה טלפונית, הרי שהאופציה עצמה מוצאת ביטוי בהסכם החתום על ידי שני הצדדים. יתר על כן, הפעלת האופציה בפועל נתמכת לכאורה במכתבו של מנהל בית הספר. די בצירופם של שני אלו על מנת להכשיר את התביעה לסדר דין מקוצר, כאשר על פי הפסיקה די בראשית ראיה, ואין צורך בהבאת ראיה למלוא עילת התביעה, על מנת לענות על דרישת הכתב שבתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת. אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

על המבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

בשולי הדברים יצויין, כי הבקשה, ואף התגובה, הוגשו לפני זמן רב (בתקופה בה שהיתי בחופשת לידה), אולם רק בימים אלו הובאו בפני.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"א, 29 מאי 2011, בהעדר הצדדים.