ג'מיל נ' סאלח

החלטה

1.בתאריך 4/11/08 התובע הגיש תביעה משפטית כנגד הנתבע וביקש להורות על סילוק ידו של הנתבע מהנכס שהושכר לו, שהוא 2 חדרים בדירה הנמצאת בשטח הבנוי בכפר פקיעין (להלן: "הנכס") ולחייב את הנתבע לשלם לו סך של 32,626 ₪ בגין יתרת חוב המגיעה לתובע, לטענתו, בגין דמי שכירות.

התובע צירף לתביעתו העתקים מהסכמי שכירות החל משנת השכירות 2000.

2.הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן וטען, בין היתר, כדלקמן:

א.הוא שכר את הנכס מהנתבע החל משנת 1984 וצירף לבקשתו העתק מהסכם השכירות הראשון (נספח ד' לבקשה), אשר נערך ונחתם ביום 28/4/84 (להלן: "ההסכם הראשון").

ב.הנתבע טען שחלק מהחתימות המופיעות על הנספחים שצורפו לכתב התביעה אינן חתימותיו.

ג.במהלך השנים, הנתבע ואשתו שיפצו את הנכס על מנת להתאימו לצרכיהם.

ד.השכירות עפ"י ההסכם הראשון התחדשה באופן אוטומטי כל שנה.

ה.יחד עם תחילת השכירות, אשתו של הנתבע שילמה לתובע סך של 5,000 דולר כערבון לרכישת המקום.

ו.הנתבע מעולם לא קיבל מהתובע אישור תשלום או קבלה.

ז.דמי השכירות המגיעים בגין הנכס שולמו וכי חל על השכירות חוק הגנת הדייר.

3.הנתבע נחקר ע"י ב"כ התובע והעיד:

א."שילמנו שכירות ושילמנו מקדמה עבור הבית. המקדמה היתה עבור כך שאנחנו רצינו לקנות את הבית אחרי תקופה מסויימת.

את המקדמה שילמתי בשנת 85, או 86... היה מדובר על תמורה של 15,000 דולר ואני שילמתי רק 5,000 ₪...

יש מסמך שהוא נמצא אצל המשיב. אני זוכר את זה היטב.

הוא אמר לי שהוא יצלם את המסמך ויחזיר לי אותו".

ב.כאשר הנתבע נשאל אם שילם דמי מפתח עבור הנכס, הוא השיב:

"אני שילמתי 5,000 דולר כמקדמה לרכישת הנכס. במידה והייתי משלים לו עוד 10,000 דולר, הנכס היה שייך לי טאבו".

ג.הנתבע אישר שהוא חתום על הסכם השכירות בגין התקופה מיום 1/4/03 ועד 31/3/04 (מש/1).

ד.אני שילמתי דמי שכירות באופן רצוף עד שנה שעברה.