ג'ובראן נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בעמ

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשת אורכה להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין.

עסקינן בתובענה כספית על סך 280,318 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר. התובענה הוגשה על ידי המשיב נגד המבקש ונתבעים נוספים בגין חוב כלפי המשיב אשר המבקש ויתר הנתבעים היו ערבים לו. המשיב הגיש את התובענה לאחר שנקט תחילה בפעולות כלפי הלווה.

ביום 13.6.00 הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין, זאת לאחר שהנתבעים בתובענה האמורה לא הגישו בקשת רשות להתגונן. ביום 28.6.00 ניתן פסק דין בתובענה על ידי כבוד השופטת הלמן, אשר נעתרה לבקשת המשיב. כעת עותר המבקש, כי בית המשפט יורה על ביטל פסק הדין האמור.

לטענת המבקש, לפני מספר שבועות נודע לו, מסניף הבנק בו מתנהל חשבונו, כי הוטל עיקול על חשבונו. לטענתו, הוא הופתע לגלות, כי עסקינן בעיקול שהטיל המשיב בגין חוב של חאלד זועבי (להלן: "החייב"), אותו הכיר בשנות השמונים בעת שהחייב רכש דירה שהייתה לו בנצרת. לטענת המבקש, לצורך רכישת הדירה היה זקוק החייב לערב נוסף ולטענתו הוא נעתר לבקשתו וחתם על כתב ערבות יחד עם ארבעה ערבים נוספים, בקשר להלוואת משכנתא אשר הייתה מוגבלת לתקופה אשר הסתיימה זה מכבר.

המבקש טוען, כי בהזדמנות הראשונה לאחר שנודע לו אודות העיקול הוא פנה לחייב אשר הבטיח, כי יסדיר את העניין תוך חודש. המבקש ציין, כי באמצע חודש יוני 2010 הוא עבר התקף לב ואושפז ובשל כך חל עיכוב בבירור הסוגיה. לטענתו, בהמשך הוא העביר את הטיפול לבנו אשר ביקש מבא כוחו לצלם את המסמכים בתיק ההוצל"פ, כך שניתן יהיה לברר במה עסקינן. לטענתו, מאחר והתיק טרם נסרק לא ניתן היה לצלם העתק של המסמכים. עוד טוען, כי פנה לבא כוחו של החייב בבקשה, כי יעביר לידיו העתק של המסמכים אולם בא כוחו של החייב לא העביר לידיו דבר. לטענתו, בהמשך פנה לבא כוחו של המשיב אשר העביר לידיו העתק של פסק הדין אשר בגינו נפתח תיק ההוצל"פ וכן אישור מסירה.

המבקש טוען, כי בעבר הוא קיבל התראה מהמשיב בגין חובו של החייב ולטענתו הוא פנה לחייב בכדי שיסדיר את העניין. לטענת המבקש, החייב הבטיח לו, כי משכורתה של אשתו תשמש לצורך החזרת ההלוואה וכעבור תקופה קצרה החייב אף אמר לו שהחוב הוסדר. לטענתו, מאז ובמשך שנים ארוכות הוא איננו זוכר, כי קיבל הודעה או התראה בנוגע להלוואה שנטל החייב ולערבותו להלוואה האמורה. לטענת המבקש, בנסיבות אלו היה לו יסוד סביר להאמין, כי החוב שולם. לטענתו, אף אם יתברר, כי נמסרה לו אזהרה בגין תיק ההוצל"פ הרי שהוא לא הבין שניתן נגדו פסק דין וכי הוא הפך לחייב באופן אישי כלפי המשיב.

לטענתו, פסק הדין בתובענה ניתן מבלי שידע, כי הוגשה נגדו תביעה. לטענתו, כתב התביעה לא הומצא לו ועל כן הרי שהליך מתן פסק הדין הינו פגום. עוד טוען המבקש, כי משלא הומצא לו כתב התביעה הרי שלא ניתנה לו ההזדמנות לשטוח טענותיו. לטענתו, בנסיבות אלו יש להיעתר לבקשה מבלי להתייחס כלל למשקל טענותיו וסיכויי ההצלחה. כן טוען, כי יש בפיו טענות הגנה טובות המעידות על סיכוי הגנתו.

עוד טוען המבקש, כי אף אם תדחה טענתו לפיה יש לבטל את פסק דין מחובת הצדק הרי שלבית המשפט מסור שיקול דעת לבטל את פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד. המבקש טוען, כי על בית המשפט לבחון את סיבת מחדלו של המבקש ואת סיכויי הצלחתו. לטענתו, המשקל שיש ליתן לסיכויי ההגנה גדול יותר. כן טוען, כי עומדות לו טענות הגנה טובות.

המבקש טוען, כי במסגרת פסק הדין צובר החוב ריבית מירבית בעוד שבכתב התביעה צוין, כי יש להוסיף לסכום החוב הפרשי הצמדה וריבית פיגורים בשיעור של 4% לשנה. עוד טוען המבקש, כי בהתאם לחוק הערבות מקום בו קיים איחור בפירעון לא יעלה שיעור הריבית בו יחויב ערב יחיד על 4 נקודות אחוז מהריבית אשר נקבעה בחוזה בין הנושה והחייב. לטענתו, הריבית בה חויבו הוא ויתר הנתבעים הינה בשיעור גבוה במיוחד, אשר הקפיץ את החוב לסך של מעל למיליון ₪ וזאת בניגוד לחוק.

עוד טוען המבקש, כי במסגרת כתב התביעה נדרש בית המשפט לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בעוד שחוק הערבות קובע, כי ערבים יחידים יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים ביניהם. כן טוען, כי בהתאם למסמכי ההלוואה ערבו לחייב חמישה ערבים אולם התובענה הוגשה רק נגד ארבעה מהם. לטענתו, לא ברור מה עלה בגורל הערב החמישי וככל שהוא הופטר הרי שעסקינן בשינוי מהותי של תנאי ההלוואה והערבות ועל כן יש בכך בכדי לפטור אף אותו.

לטענתו, בכתב התביעה צוין, כי צורף אליו תדפיס מצב חשבון. לטענת המבקש, לעותק אשר הומצא לידיו לא צורף תדפיס כאמור. עוד טוען, כי החוב הנטען אינו מבוסס ואינו יכול להתקבל על הדעת שכן עסקינן בחוב גדול מאוד לפיו לכאורה לא שילם החייב מאומה על חשבון פירעון ההלוואה. לטענתו, לא ברור איזה סכום שילם החייב, האם תשלומים אלו קוזזו מסכום ההלוואה ומהו סכום הריבית שצורף לסכום התביעה.

המבקש מוסיף וטוען, כי המשיב לא נקט בכל ההליכים הסבירים נגד החייב לשם גביית החוב, בטרם הגיש תביעה נגד הערבים. לטענתו, הדירה המשועבדת אשר לשם רכישתה ניתנה ההלוואה עודנה מצויה ברשות החייב. בנוגע לאישורו של ראש ההוצל"פ באשר להליכים אשר ננקטו נגד החייב טוען המבקש, כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו בעניין זה וכי היה בידו לסייע בגביית החוב ולהצביע על נכסים של החייב מהם יכול המשיב להיפרע. לטענתו, בשל העיכוב מצד המשיב ומאחר ולא ניתנה לו הזדמנות להעלות טענותיו בזמן אמת הרי שנגרם לו נזק רב, החוב תפח ויכולתו ללחוץ על החייב לפרוע את החוב פחתה באופן ניכר.

לבסוף טוען המבקש, כי לאור האמור בבקשתו הרי שסיכויי הגנתו נגד התביעה וסכומה טובים ועל כן יש להיעתר לבקשתו כך שיהיה לו יומו בבית המשפט.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להידחות. לטענתו, הבקשה הוגשה באיחור ניכר ותחילה על בית המשפט להכריע בשאלה האם הוא מאריך את המועד להגשת הבקשה. לטענתו, המבקש טוען, כי כתב התביעה לא הומצא לו. המשיב טוען, כי הטענה האמורה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם בקשה להארכת מועד שכן רואים במי שמגיש בקשה כאמור כאילו ויתר על טענה בדבר אי המצאה.

לטענת המשיב, אזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה למבקש ביום 27.5.01. לטענתו, החתימה על גבי אישור המסירה זהה לחתימה המופיעה על גבי תצהירו של המבקש. לטענת המשיב, אין בידי המבקש הסבר כלשהו לכך שהבקשה הוגשה למעלה מעשור לאחר הגשת התובענה ולמעלה מתשע שנים לאחר קבלת האזהרה. המשיב ציין, כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש תוך 30 יום וכי לצורך הארכת המועד האמור יש צורך בטעם מיוחד. לטענתו, המבקש לא הצביע על טעם כאמור.

המשיב טוען, כי כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו למבקש וכי על יסוד אישור המסירה ניתן פסק הדין בתובענה. לטענתו, העובדה שאישור המסירה אינו נמצא בידיו כיום אינה מעלה ואינה מורידה שכן חזקה היא שבית המשפט ראה אישור מסירה תקין בטרם ניתן פסק הדין. המשיב שב על טענתו באשר להמצאת אזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ למבקש וטוען, כי המצאת הפסיקתא הכלולה באזהרה כמוה כהמצאת פסק הדין למבקש. בנסיבות אלו טוען המשיב, כי דין טענות המבקש לביטול פסק הדין בשל חובת הצדק להידחות.

המשיב מוסיף וטוען, כי כתב התביעה הומצא למבקש בשנת 2000, האזהרה הומצאה לו ביום 27.5.01 וביום 16.5.10 הוא הטיל עיקול על חשבונו של המבקש. לטענתו, המבקש היה מודע לחוב ולפסק הדין כבר ביום 27.5.01. עוד טוען, כי לכל המאוחר ידע המבקש אודות החוב ביום 16.5.10. לטענתו, אף מהמועד האמור ועד למועד בו הוגשה הבקשה חלפה התקופה הקבועה בחוק ואשר במסגרתה ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין.

עוד טוען המשיב, כי המבקש היה מודע להליכים המתנהלים נגדו זמן רב בטרם הגיש את הבקשה בה עסקינן, שכן הודה בהמצאת המסמכים לידיו כדין. לטענתו, במקרה בו עסקינן יש להעדיף את הידיעה על כלל ההמצאה הפורמאלי.