גרינהוז לנדוי נ' בן סלע שוויקה(המנוח) ואח'

פסק דין

המבקש הגיש בקשה בדרך של טען ביניים, להורות לו אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיו בין הטוענים.

על פי הבקשה, ביום 15/06/00, מכר הטוען 1 את זכויותיו במקרקעין בדירה בלוד לטוענים 7-8, ולצורך מימון רכישת הנכס, שעבדו הטוענים 7 ו – 8 את זכויותיהם בנכס לטובת בנק מזרחי.

כאשר הטוענים 7 ו – 8 לא עמדו בהסכם ההלוואה, מונה המבקש כונס נכסים, לצורך מימוש זכויותיהם, ולאחר מימוש הזכויות, נותרו בידי המבקש כספים לגביהם הוא עותר בטען ביניים זה למתן הוראות חלוקה.

הטוענים 2,3,4, הגישו הודעת פרטים מטעמם, וטענו כי הם יורשי המנוח, הטוען 1, ולעניין המכירה לטוענים 7 ו – 8, טענו שחוזה המכר הינו פיקטיבי והעסקה, ככל שבוצעה, לא יצאה אל הפועל, בשל הפרות הסכם המכר מצד הטוענים 7,8.

כמו כן, טענו הטוענים 2,3,4 כי החתימה של המנוח על ההסכם אינה דומה לחתימתו, והמכירה כלל לא דווחה לרשויות המס, ומעולם לא נמסרה חזקה לטוענים 7 ו – 8.

הטוענת 5, לא התייצבה לדיון, ולא הגישה הודעת פרטים מטעמה.

המבקש הציג אישור מסירה, אשר סומן א', ממנו עולה כי בוצעה מסירה כדין לטוענת 5.

הטוען 6 לא התייצב לדיון, ולא הגיש הודעת פרטים מטעמו.

לפי דברי ב"כ הטוענים 2-4 בשיחה טלפונית, הסכים הטוען 6 שב"כ הטוענים 2-4 תייצג גם אותו, אולם, לא הוצג יפוי כוח, אלא שמדברי ב"כ הטוענים 2-4, עולה כי הטוען 6 מודע לקיומו של הדיון.

בנסיבות אלה, יש לראות בכך אישורי מסירה כדין לטוענים 5 ו – 6, ובהעדר הודעות פרטים מטעמם, יש מקום לדון בהעדרם.

הטוען 7,8 הינם רוכשי הדירה, והגישו הודעת פרטים מטעמם, בה טענו כי שילמו את תמורת הדירה, אך לא קיבלו את החזקה בה, ולטענתם, הטוענת 5 פלשה לדירה ולא הסכימה להתפנות, ועל הטוענים 9 ו – 10, היה לפעול באופן אישי כנגד הטוענת 5 ולא לדרוש קיזוז כספים מקופת הכינוס, אשר לטענתה, מגיעים להם.

הטוענת 9 טענה כי נותר חוב לעירייה, הן של טוען 1, והן של טוענת 5, ועתרה לקבלת הכספים בדין קדימה מכוח הוראות החוק, וכן טענה כי הטילה עיקול על המקרקעין.

הטוענת 10 הגישה הודעת פרטים מטעמה, וטענה כי היא חב' הניהול המתחזקת את הבניין בו מצויה הדירה, וקיים חוב בגין דמי ניהול בעניין הדירה, והוגשה בעניין זה תביעה לבית המשפט השלום בראשון לציון.

הטוענת 11 היא החב', שלטענת הכונס, מנהלת את המרשם בזכויות בפרויקט, והמבקש צרף אותה כאחד הטוענים, אולם, טען כי הטוענת 11 איננה טוענת לכספים לטובתה, ועל כן, לא היה מקום לצרף את הטוענת 11 לטען הביניים.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות, בהודעות הפרטים על נספחיהם, אני קובעת כי תחילה יש לשלם את החובות החלים על הדירה, לטובת הטוענים 9,10, ואת החוב לטוענת 9 בעדיפות בדין קדימה.

על פי סעיף 11 לפקודת המיסים (גבייה), מס המגיע על מקרקעי סרבן, יהווה שעבוד ראשון על אותם המקרקעין, ועל כן, כספי הארנונה המגיעים לטוענת 9, מהווים מס, שמובטח בשעבוד ראשון על המקרקעין, גם מכוח פקודת המיסים (גבייה), וגם מכוח פקודת פשיטת הרגל, על פיה, על כונס הנכסים לפרוע מיתרת הכספים את חובות המיסים העירוניים.

על כן, המבקש ישלם תחילה את מלוא החוב, הן של טוען 1, והן של טוענת 5, כלפי הטוענת 9, וזאת בהתאם לסכומים שפרטה בהודעת הפרטים מטעמה .

לאחר מכן, המבקש ישלם את החוב בגין דמי הניהול, שהוא חוב שרובץ על הדירה, לטוענת 10, וזאת בהתאם לסכומים שפרטה בהודעת הפרטים מטעמה.

לגבי יתרת הכספים שתיוותר, המחלוקת הינה בין יורשי המנוח, הטוענים 2-6, או חלקם, לבין הטוענים 7 ו – 8, הם רוכשי הדירה.