גרוס נ' גרוס ואח'

החלטה

התובעת ביקשה לחקור את המומחים. בית-המשפט החליט ביום 23.4.13 על הגשת הראיות בכתב. בהחלטה פורטה בלשון ברורה תכליתה של ישיבת קדם-המשפט שנקבעה ליום 10.10.13. לא היתה לב"כ התובעת שום סיבה להניח שבמועד זה נקבעה ישיבת הוכחות, או שהדבר בכלל אפשרי מבחינת יומנו של בית-המשפט (והרי, בעת מתן ההחלטה לא היתה לבית-המשפט כל יכולת להעריך לכמה זמן יהיו זקוקים הצדדים).

שלשום הגישה התובעת שתי בקשות, שהגיעו לעיון בית-המשפט בהפרש קצר. באחת התבקש זימון עדים לישיבת הוכחות ביום 10.10.13. בבקשה השניה פורטה ההשתלשלות הדיונית והתבקש לקבוע שהדיון ביום 10.10.13 יהיה ישיבת הוכחות. בעקבות ההחלטות בבקשות אלה הגיש ב"כ התובעת בקשה נוספת המחייבת את ההבהרה שלהלן:

עו"ד אינו רשאי לציין בבקשה אחת עובדה לא נכונה ("קבוע להוכחות") רק מפני שבבקשה אחרת (להמיר את ישיבת קדם-המשפט לישיבת הוכחות) התבקשה בקשה שקבלתה הצפויה תהפוך עובדה זו לאמת. בית-המשפט המעיין בבקשה הראשונה אינו אמור לנחש שמדובר ב"עתיד נבואי", דהיינו "נבואה" של עורך הדין שבקשתו תתקבל. מתוך אמון בב"כ המבקשת, ניתנה החלטה "כמבוקש" על הבקשה הראשונה והותר זימון חמישה רופאים לישיבה.

בגלל שצוין בבקשה מידע לא נכון לא היה בית-המשפט מודע לכך שהוא מזמן חמישה רופאים לקדם-משפט, אחד מארבעה הקבועים לאותה שעה, שאחריו קבועים עוד דיונים רבים. אילו היו העדים מתייצבים, הם לא היו נשמעים, היו מבזבזים את זמנם וגם 10,000 ₪ של התובעת. כשגילה בית-המשפט את התקלה ביטל את החלטתו.

קביעת ישיבת קדם-המשפט בטרם קביעת מועד ההוכחות היא אחד הכלים שבאמצעותם מנהל בית-המשפט את משאביו ומוודא ניצול יעיל של זמנו. זו אינה "טעות" הטעונה "תיקון".

ניתנה היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.