גרוסמן נ' מרום שרותים ואחזקה שירות קריסטל

פסק דין

תביעה בסך 8,739 ₪ שעילתה הנטענת ליקויים בשירותי הנתבעת למקרר שבבעלות התובע. הנתבעת היא כיום החברה המספקת שירותי אחזקה למקררים מתוצרת "אמנה", לאחר שחברת השירות המקורית פורקה. המקרר שבבעלות התובע נרכש באפריל 2003, והאחריות שניתנה לו כבר לא היתה בתוקף בתקופה הרלבנטית לתביעה שראשיתה בסוף חודש אוגוסט 2009.

בסוף חודש אוגוסט פנה התובע למוקד השרות של הנתבעת וביקש תיקון של מגירת הקרח, שלא הצליחה לספק את הפונקציה של קרח מרוסק. הטכנאי הגיע ביום 1/9/2010 אולם ללא החלק הדרוש, ועמד על גביית תשלום בסך 230 ₪ עבור הביקור. יודגש שעבור הביקורים שלאחריו לא נגבה תשלום מסוג זה, אלא רק עלות החלפים. רק ב-4/10 תואמה החלפת המגירה הפגומה על ידי טכנאי, אולם הטכנאי לא הגיע בטווח השעות שתואם ולכן נדחה הביקור ליום 8/10. גם במועד זה לא באו כל הבעיות על פתרונן ואף נגרם קצר בבית התובע כתוצאה מפעולת המקרר. בהמשך אותו יום הגיע טכנאי אחר של הנתבעת שניתק את ספק הקרח ובכך אפשר את המשך פעולת המקרר מבלי לגרום לקצרים. בהמשך פעילותו גם ביצע הטכנאי הנוסף פעולת חיתוך של המגרה החדשה שהובאה לבית התובע כדי להתאימה למקרר, והתובע חויב במחיר המגירה החדשה. לא חלפו אלא כשעתיים ושוב נגרם קצר על ידי המקרר, ובשעות אחר הצהריים של אותו יום שוב הגיע הטכנאי האחרון שהיה במקום באותו יום, והפעם מצא שיש להחליף גוף חימום והתובע חויב במחירו. לאחר מכן שוב פעל המקרר אולם עדיין לא ייצר קרח. התובע פנה שוב לנתבעת, תואם ביקור נוסף ליום 18/10/09 והפעם נמצא שיש צורך להחליף כרטיס אלקטרוני שלא היה במלאי. רק ביום 25/10/09 הורכב כרטיס חדש והתובע חויב שוב במחיר החלק.

התובע טוען כי לו ידע שתיקון הבעיה המשנית של ייצור קרח מרוסק יגרור עלות כוללת של 2,239 ₪ (סך כל הסכומים ששולמו לנתבעת) ויצריך התעסקות כה רבה, לא היה טורח לתקנה כלל. עוד הוא טוען שעקב כשלון הטיפול בתחילה נגרמו קצרים שהם שגרמו לנזקים הנוספים שנגרמו לחלקים שונים כמתואר לעיל. סכום התביעה כולל את כל הסכומים ששולמו לנתבעת, ובנוסף את הסכומים הבאים: 3,000 ₪ בגין "אבדן ימי עבודה ואי ביקור טכנאי בזמן שתואם"; 1,500 ₪ בגין "עגמת נפש"; 1,000 ₪ בגין "מוצרים שהתקלקלו בשל הקצר החשמלי"; ו-1,000 ₪ "הוצאות תביעה" (אף שמדובר בתביעה קטנה, ללא ייצוג משפטי ותמורת אגרה שהכינוי "סמלית" יאה לה).

הנתבעת טוענת כי העובדה שיש לשלם עבור ביקור טכנאי נמסרה טלפונית ורק לאחר הסכמת התובע תואם הביקור הראשון; כי כל חלק שהוחלף נותר בידי התובע ובידו היה להעבירו לבדיקת מומחה כדי שיקבע אם היה צורך בהחלפה וכו'; כי התקלות בחלקים השונים לא היו קשורות זו בזו, וכי פעלה בסבירות ותוך קיום חובותיה כמי שנותנת שירות שלא באחריות למוצר.

לפחות רוב התביעה נטול כל בסיס. כאמור, בתקופה הרלבנטית המקרר כבר אינו באחריות. הנתבעת אינה צריכה לשפות איש על הזמן שהוא משקיע בנוכחות בביתו לצורך ביקור טכנאי כל עוד היא פעלה בגדר הכללים הקבועים בדיני הגנת הצרכן מבחינת תאום הגעת הטכנאי, ואינה אחראית לתקינות המקרר או לריבוי התקלות בו. היא גם אינה מחויבת להימצא במצב שבו בכל רגע נתון יש בידה מלאי זמין של כל חלק חילוף העשוי להידרש לכל מוצר ומכל דגם. לא הוכח כל קשר סיבתי בין מעשה או מחדל כלשהם של הנתבעת לבין התקלה ברכיב הבא שדרש תיקון, ולא הוכח שהיתה טעות כלשהי בזיהוי התקלות או בטיפול בהן. לא הוכח שמוצר כלשהו התקלקל מחמת קצר, שהרי כל עוד תא ההקפאה סגור נשמרת בו טמפרטורה נמוכה מאד בזכות הבידוד, כך שמוצרים שהיו קפואים אינם מפשירים תוך שעות אחדות אלא אם מישהו פתח את דלת המקפיא או הוציא אותם, והוא הדין במוצרים שבקירור שאינם קפואים. עגמת הנפש, ככל שנגרמה, מקורה בתקלות במוצר שאין הנתבעת אחראית להן ותפקידה הוא רק לתקנן תוך זמן סביר על חשבון התובע. למעשה, החלק היחיד של התביעה שיש בו ממש ושהוכח לגביו כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת הוא אותו אירוע שבו תואמה הגעת טכנאי עד השעה 16:00 אולם הטכנאי לא הגיע במסגרת זו, והתובעים לא הסכימו להמשיך להמתין לו ולכן נדרש תיאום הגעתו במועד נוסף. התובע עצמו הודה שאירוע זה גרם להפסד של חצי יום עבודה בלבד. התובע לא הביא כל ראיה לקיומו של אותו הפסד ולסכום שהפסיד, אולם סבורני שבכל מקרה הוא זכאי לפיצוי על אירוע זה ובהעדר נתונים מוכחים אני מעמיד הפיצוי, על דרך האומדן, על 400 ₪. הנתבעת תשלם סכום זה לתובע עד 17/3/2010.

נוכח העובדה שהסכום שנפסק לזכות התובע נמוך מחמישה אחוזים מסכום התביעה ונוכח ההפרזה הקשה בסכומי התביעה אפילו על בסיס טענות התובע עצמן (ובהתעלם מכך שלא הוכחו), יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ג' אדר תש"ע, 17 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.