החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע 3 שיקים, בסך כולל של 672,000 ש"ח, שהוגשו לביצוע בהוצאה לפועל על ידי המשיבה, גניגר מפעלי פלסטיקה בע"מ, נגד המבקשים, ע.ס.מ. צמ"ה בע"מ (להלן – "החברה"), היא מושכת השיקים, ומנהלה, מר דורון גולן (להלן – "גולן"), הערב להם.
2.עפ"י ההתנגדות, נחתם ביום 13.6.07 הסכם להספקת יריעות ניילון מהמשיבה לחברה, בקשר עם פרויקט רחב היקף שביצעה החברה עבור חברת "מקורות", ובסך הכל סופקו יריעות בשווי כולל של מיליוני שקלים. בחלק מהסחורה היו פגמים, שהביאו לעיכובים שונים בעבודה וגרמו לנזקים שונים, אותם תבקש החברה לקזז. הוסכם בין הצדדים, לאור מחלוקת שהתגלעה בין החברה לבין "מקורות", ואשר בעטיה נמנעה מקורות מלשלם לחברה את המגיע לה, כי השיקים לא יופקדו אלא לאחר תיאום עם החברה, ולאחר התשלום מ"מקורות". לפיכך, טרם הגיעה העת להצגת השיקים לפרעון.
3.במקביל, הגישה המשיבה תביעה כספית, בסדר דין מקוצר (ת.א. 8371/08), נגד חברת בת של החברה, ע.ס.מ. עפר סלילה מאגרי מים בע"מ (להלן – "חברת הבת"), בגין אותו חוב, בקירוב. גולן, שלא נתבע שם אישית, מסר תצהיר, ונחקר, והצדדים הסכימו, כי פרוטוקול החקירה ישמש גם לצורך תיק זה שבפני, והחלטה תינתן לאחר סיכומים בכתב.
בהחלטה מיום 6.6.2010, בהליך המקביל, נדחתה בקשת הרשות להתגונן וניתן פסק-דין.
4.סיכומי טענות הצדדים הוגשו לתיק זה קודם למתן ההחלטה, ולפיכך אינם כוללים התייחסות לתוכנה ונימוקיה. מאז מתן ההחלטה, לא ביקש מי מהצדדים להשלים טיעוניו.
5.עיקר הנימוק לדחיית הבקשה למתן רשות להתגונן (לבד מחולשת הטענה עצמה, בדבר נכונות שיוחסה למשיבה להסכים לדחיית קבלת תשלומים עד שתיאות "מקורות" לשלם לחברה או לחברת-הבת), היא דבריו של גולן, בסוף חקירתו (תיקוני דפוס ברורים תוקנו, וסימני פיסוק הוספו, לנוחות הקריאה):
"ש. לטענתכם, אם אתם לא מקבלים את כל התמורה ממקורות, המשיבה לא זכאית לקבל את הכספים מכם עבור התמורה?
ת. זה לא מה שאמרתי, בהנחה שאין פגמים, וזאת האחריות שהייתי צריך לקבל מהמשיבה, ובהנחה שיושבים על חשבון סופי, המשיבה אמורה לקבל ותקבל עד הגרוש האחרון את מה שמסכמים, וזה לא בוצע."
מכאן הסקתי, כי גרסת חברת-הבת, בדבר ההסכמה כי החוב לא ישולם עד לקבלת הכסף מ"מקורות", קרסה מיניה וביה, ואינה יכולה עוד לשמש יסוד לרשות להתגונן.
6.את טענת הקיזוז דחיתי בעיקר לאור לשונו המפורשת של סעיף 5.4 להסכם: "[התחייבויות הקבלן]... לשלם עבור הסחורה המסופקת בהתאם לתנאי האשראי המסוכמים בהסכם זה ללא כל קיזוז, ניכוי או עכבון." הווה אומר, יתכן שלחברה או לחברת הבת קיימת עילת תביעה עצמאית, בשל נזקיה הנטענים, אולם טענות אלה לא תוכלנה לשרתן בהימנעות מתשלום עבור הסחורה "המסופקת". הטענה גם לקתה בהעדר פירוט מספק.
7.משם לכאן, ומהאחרון לראשון: טענת הקיזוז לא תוכל להתקבל בהליך שבפני, מאותם נימוקים שנדחתה בהליך המקביל.
באשר לטענת ההגנה העיקרית, הרי שהדברים שונים: טענת חברת-הבת, כי הוסכם שהמשיבה לא תקבל תשלום עד לתשלום מ"מקורות" לחברה, אינה שקולה לחלוטין לטענת החברה, כי הוסכם שהשיקים לא יופקדו עד לאותו מועד. הטענות אמנם דומות, וקשורות, אך אינן זהות. גולן נחקר לגבי הטענה הראשונה, ולמעשה חזר בו מטענתו; הוא לא נחקר לגבי הטענה השניה.
האם הודאתו, כי "המשיבה אמורה לקבל ותקבל עד הגרוש האחרון", בכפוף רק להעדר פגמים ולהתחשבנות מסודרת, משמעה גם הודאה בכך שהמשיבה רשאית להפקיד את השיקים שקיבלה מהחברה? סבורני שהתשובה, גם אם בדוחק, היא שלילית. תיתכן סיטואציה בה מסיבות תזרימיות תותנה הפקדת השיקים בתקבול מסוים, בעוד אין הכחשה של החוב עצמו.
8.כלפי גוף הטענה טוענת המשיבה, כי התנאי הנטען לא נוצר במסירה או עובר לה, אלא רק לאחריה, ועל כן אין הטענה משמשת הגנה בפני התביעה השטרית, וכן, כי הטענה אינה מפורטת דיה.
באשר לשתי הטענות, לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה, אשר, כך נראה, מבלבלת בין תנאי במסירה (לפי סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות) לבין הסכם שלא להציג את השיקים לפרעון; הסכם כזה אפשרי גם אחרי המסירה, וקיומו נפרד ובלתי מותנה בנסיבות המסירה עצמה. גם טענת העדר הפירוט היא תלוית-נסיבות. מקרה דומה נדון לפני כ-20 שנה בבית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק המ' (חי') 3921/90 מעגלי מלתא בע"מ נ. ספולם בע"מ (פ"מ תשנ"ד(2) 204, 209), שם נטען, כמעט בחצי-פה, כי הושג הסכם לאי הצגת שיקים לפרעון, בלא לפרט מתי ועם מי הושג, ובניגוד אף לעולה מתכתובת מאותה עת (מה שאין כן בענייננו). חרף האמור, ניתנה רשות להתגונן. בית המשפט שם הסתמך על דברי בית המשפט העליון בע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד פד"י מו(4) 193, כי גם פירוט שכזה יוצר תשתית מספקת לחקירה נגדית, ואם לא היתה חקירה נגדית – די בכך. בענייננו היתה חקירה נגדית, אך לא בנקודה מסוימת זו של התנאי הנטען, כתנאי להצגת השיקים לפרעון.
9.חרף האמור, אין ההגנה יוצאת מגדר הגנה דחוקה, ואף הגנה דחוקה ביותר, ובמצב דברים אחר הייתי מתנה את הרשות להתגונן בערובה. אלא, שבתיק זה הוטלו עיקולים של ממש, שהמשיבה סרבה להצעה להמירם בשעבוד ראשון על כלי צמ"ה (ראה החלטתי מיום 19.1.2009). מכאן, כי ערובה מספקת יש, ואין צורך בדרישה לערובה נוספת.
10.אני נותן, איפוא, למבקשים רשות להתגונן, בטענה היחידה, לפיה הוסכם בין החברה לבין המשיבה, כי השיקים לא יוצגו לפרעון עד לתשלום חובה של "מקורות" לחברה.
הוצאות הבקשה, בסך של 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ, תשולמנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
ניתנה היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.