גנות נ' קוה ואח'

החלטה

זו בקשה לאשר לחייב לשלם לעורך דינו שכר של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ לשעה ועל חשבון סכומים אלו לשלם לעורך דינו 2,500 ₪ בתוספת מע"מ לחודש.

לטענת החייב, הבקשה נגזרת מזכות הייצוג בהליכים משפטיים. אכן, זכות הייצוג קיימת לכל אדם, אבל אין זאת אומרת שהוא זכאי לשלם כל סכום שיסכים עליו לעורך דינו, על חשבון נושיו. מבלי לקבוע מסמרות השאלה אם בכלל על הנושים לממן ייצוג משפטי פרטי לחייב, העובדה שיש לאדם זכות אינה אומרת שמישהו אחר צריך לממן אותה. יש לאדם גם זכות לקורת גג, אבל עליו לעבוד ולממנה. יש לו זכות לאכול אבל הוא אינו יכול להכנס לחנות מכלות ולקחת אוכל בלי לשלם. זכות הייצוג כשלעצמה, אינה יוצרת כל העדפה לעורך הדין בקבלת שכרו.

זאת ועוד, הגם שאדם בעל נכסים יכול לאכול מאכלי גורמה כל ימיו, אדם החייב כספים לנושיו חייב להסתפק בצרכים מינימליים. בהקשר שלנו, אין מקום לאשר לחייב להתקשר בהסכם עם עורך דין בשכר של 1,000 ₪ לשעה, למספר שעות בלתי ידוע ובלתי מוגבל. על החייב למצוא עורך דין שיעבוד בשכר קבוע וקרוב לתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין. אם הטענה היא שרק עורך דין זה היה יכול להשיג את עיכוב העברת כספי המכירה לנושים אחרים, הרי שאני דוחה טענה זו. העיכוב מחוייב על פי הדין, ונושים שהיו גובים היו צריכים להחזיר, ואין שום תפוקה יוצאת דופן מפעולתו של עורך הדין שלא היתה קורית ממילא.

לפיכך, איני מאשר לחייב לשלם לעורך דינו שכר של 1,000 ₪ לשעה בתוספת מע"מ ולשלם על חשבון שכר הטירחה 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כל חודש. אני מורה לחייב שלא להתקשר עם עורך דין בהסכם מחייב לייצוגו אלא באישור מוקדם של בית המשפט.

ניתנה היום, ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: