גנדי-נ-סבירסקי

בפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעים לתשלום הסך של 101,542 ₪.

במסגרת התביעה שבפניי טוען התובע כי ביום 19.4.2016 נחתם הסכם הלוואה בין התובע לנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) ולנתבע 2 (להלן: הנתבע) (להלן "ההסכם" )שהפעילו עסק לשיפוצים ובניה ומכירת חומרי בניין.

על פי ההסכם הלווה התובע לנתבעים סכום של 100,000 ש"ח. בהסכם נקבע שתקופת הסכם ההלוואה הוא למשך 36 חודשים וההלוואה לא תישא ריבית. עוד הוסכם שהחזר ההלוואה על ידי הלווים יבוצע באמצעות תשלום ללווה בשיעור של 25% מהרווח הנקי של הלווים כתוצאה ממכירת המוצר המוגמר של דלתות פנים, פרקטים לרצפה וטפטים. בנוסף הוסכם בהסכם ההלוואה כי הלווה יפקיד את סכום ההלוואה בתשלום אחד בחשבון הבנק של הנתבעים.

לטענת התובע בכתב התביעה , סכום ההלוואה נועד לצורך שדרוג והרחבת העסק של הנתבעים כאשר התובע היה עתיד לקבל את חלקו ברווחים בעקבות הקמת מחלקה נוספת שאמורה הייתה לקום במסגרת בית העסק.

על פי כתב התביעה ביום 20.4.2016 למחרת החתימה על הסכם ההלוואה העביר התובע לחשבון הנתבעים את סכום ההלוואה במלואו.

בהתאמה נטען על ידי התובע כי הנתבעים לא עמדו בהבטחתם ולא עשו שימוש בסכום ההלוואה לצורך הרחבת העסק ,כל זאת למרות שחלפו 90 ימים שנקבעו בהסכם שבמהלכם התחייבו הנתבעים להשלים את העבודות להרחבת העסק ולכן ביום 21.8.2016 נשלח מכתב התראה על ידי בא כוחו של התובע אל הנתבעים בדרישה להשיב את סכום ההלוואה.