גנאח נ' אבו רומי

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן כאן ביום 08/01/2013, ואשר במסגרתו ניתנה הוראה למחיקת כתב ההגנה והתקבלה התובענה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע.

הנתבע מבקש לבטל את פסק הדין האמור, לרבות החיוב בהוצאות, להורות על עיכוב ההליכים הננקטים כנגדו במסגרת תיק ההוצל"פ ולהאריך את המועד להגשת מסמכים מטעמו.

על מנת להבין את הבקשה, ראוי להביא כאן תחילה את רקע הדברים, הוא השתלשלות האירועים במסגרת ניהול ההליכים בתיק זה.

במסגרת תיק ההוצל"פ, שאת ההליכים בו מבקש הנתבע לעכב, הגיש הנתבע בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לביצוע השטרות המבוצעים בתיק וליתן לו את הרשות להתגונן נגד התובענה.

הבקשות הועברו לדיון לבית המשפט וביום 05/07/2012 התקיים דיון בעניין.

במסגרת הדיון שהתקיים כאמור, נשאל המוסר מטעם התובע אודות נסיבות המסירה אשר הוכחשה על-ידי הנתבע, וזה אישר כי האדם אשר לו מסר את האזהרה איננו הנתבע הנוכח באולם.

במצב דברים זה, הסכימו הצדדים למתן רשות להתגונן ולקביעה כי ההתנגדות הוגשה במועד ולמעשה, לא התקיים כל דיון לגופו של עניין.

בעקבות ההחלטה המעניקה לנתבע רשות להתגונן הועבר התיק לסדר דין מהיר, התובע נדרש להשלים הפרשי האגרה וניתנו הוראות לצדדים לעניין הגשת מסמכים לתיק להתאמת כתבי הטענות לסדר דין מהיר.

התובע פעל בהתאם להוראות ואילו הנתבע נמנע מכך.

התיק נקבע לישיבה מקדמית ליום 21/10/2012, וביום 23/09/2012 הגיש התובע בקשה להורות לנתבע לפעול להמצאת המסמכים וכן, לגלות מסמכים ספציפיים המצויים לשיטת התובע, בידי הנתבע.

לנתבע ניתנה הזכות להגיב אך הוא בחר שלא לעשות כן. ביום 10/10/2012 ביקש התובע כי תינתן החלטה בעניין ונקבע כי הבקשה תדון ביום הדיון.

ביום 21/10/2012, בוקר הדיון, הגיש הנתבע בקשה בהולה לדחיית מועד הדיון ולהארכת המועד להגשת המסמכים, ולמעשה, נבחנה הבקשה רק במעמד הדיון ובנוכחות ב"כ התובע בלבד שכן, הנתבע הואיל בטובו להגיש את הבקשה כאמור, רק בבוקר הדיון, כאשר הדיון נקבע לשעה 09:30.

אף שראוי היה לדחות את הבקשה שהוגשה בבוקר הדיון, ללא כל טעם מניח את הדעת להגשת בקשה בשלב זה, הודיעה ב"כ התובע כי שוחחה עם ב"כ הנתבע, וזה הגיע עמה להסכמה דיונית המתווה את אופן הטיפול בתיק, במטרה להאיץ את המשך ההליכים בו, בשים לב לעיכוב שחל עד אותו מועד, ועל כן ביקשה מועד נוסף לקיום ישיבה מקדמית, תוך אישור ההסדר הדיוני שנערך בין הצדדים.

בשים לב להסכמות אלו, אשר יפורטו בהמשך, וכן, בשים לב לנימוקי הבקשה לדחיית המועד, לפיהם נקלע ב"כ המבקש לנסיבות אישיות קשות אשר מנעו ממנו עמידה בלוח הזמנים שקבע בית המשפט, אושר ההסכם.

התיק נקבע לישיבה מקדמית נוספת ליום 28/01/2013, וכן ניתנו הוראות בהתאם להסכם הדיוני, אשר לפיהן, היה על הנתבע להגיש מסמכים מטעמו כמפורט בבקשה שהוגשה מטעם התובע וכן, להתאים כתבי טענותיו בסדר דין מהיר בתוך 30 ימים ממועד אישור ההסכם וכן, ניתנו הוראות לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ימים ממועד הגשת המסמכים על-ידי הנתבע, קרי עובר למועד הישיבה המקדמית הנדחית.

על אף הוראות אלו, לא פעל הנתבע כנדרש ולא המציא כל מסמך לתיק, עד אשר ביום 22/11/2012 הגיש התובע בקשה למחיקת כתב ההגנה ולמתן פסק דין, והפנה את תשומת הלב לכך, כי הנתבע לא קיים את הוראות ההסדר הדיוני אשר נערך בין הצדדים, וקיבל תוקף של החלטה.

התובע ביקש להפנות תשומת הלב לעובדה שההחלטה אשר ניתנה כאמור, במסגרת הדיון בו נכח לבדו, נשלחה על ידו באמצעות הפקס לב"כ הנתבע.

למען הזהירות, הועברה הבקשה לתגובת הנתבע, מועדי התגובה חלפו, והוגשה בקשה נוספת למתן החלטה.

בשים לב לאירועים עד אותו מועד, מצא בית המשפט לנכון לנקוט משנה זהירות וקבע, כי יש להמציא ההחלטה לידי הנתבע גופו, במסירה אישית, שכן ניתן היה להבין מאירועים קודמים בתיק כי ב"כ הנתבע איננו מסוגל, מטעמים השמורים עמו, להשלים הטיפול בתיק.