גמר דין לקטין שיידה אבנים באוטובוס נוסעים תוך מתן בכורה לאינטרס השקום והטפול

סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה- לפי סעיף 332(3)לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

חבלה ברכב- לפי סעיף 413ה וסעיף 413יב לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

ביום 25.07.10, בסמוך לשעה 16:20, בקרבת רחוב *** בקריית שמונה, עמד הנאשם ביחד עם קטין אחר שטרם מלאו לו 12 שנה. באותה עת עשו דרכם במקום, בין היתר, שני אוטובוסים ובהם נוסעים רבים.

באותן נסיבות, יידה הנאשם אבנים לעברם, ניפץ חלק מזגוגיותיהם, גרם להם סיכון בכוונה ונזק בערך העולה על 40,000 ש"ח במזיד. במעשיו המפורטים לעיל, זרק הנאשם אבנים על כלי תחבורה בכוונה לפגוע בהם ובנוסעיהם, ובך סיכן חיי אדם בנתיב תחבורה וגרם נזק במזיד לכלי רכב.

טענות הצדדים לעונש מיום 26.11.12:

ב"כ המאשימה, הפנתה לכך שבשנים האחרונות קיימת עליה במקרי יידויי אבנים לעבר כלי רכב. מדובר בעבירה חמורה, היוצרת סיכון מוחשי לפגיעה בגוף וברכוש ומשבשת את אורח החיים התקין. העבירות קלות לביצוע וקשות לאיתור, מניעה וחקירה. ב"כ המאשימה, הגישה פסיקה ענפה של בית המשפט העליון והמחוזי שקובעת כי על רקע המציאות הקשה של יידויי אבנים בידי קטינים, על בית המשפט לנהוג ביד קשה כלפי מבצע העבירה. עוד נאמר כי קטין שיחטא בעבירה כזו יורשע בגינה, ולמעט בנסיבות מיוחדות דינו מאסר [ראו: ע"פ 411/09 גדיר ואח' נ' מדינת ישראל (אתר ביהמ"ש- 21.04.099); ע"פ 1200/12 פלוני נ' מדינת ישראל (אתר ביהמ"ש- 13.05.12); רע"פ 10066/08 פלוני נ' מדינת ישראל (אתר ביהמ"ש- 30.11.08); ע"פ 5555/09 הייב נ' מדינת ישראל (אתר ביהמ"ש- 07.01.10); ע"פ 19/08 (מחוזי נוער נצ') פלוני נ' מדינת ישראל; ע"פ 9-10 (מחוזי נוער נצ') פלוני נ' מדינת ישראל].

במקרה דנן, יש לשקול בחומרה את נסיבות ביצוע העבירה, קרי יידוי אבנים בצוותא עם אחר לעבר אוטובוסים מלאי נוסעים, שרק בדרך נס איש לא נפגע. כמו כן, גרימת נזק בשווי עשרות אלפי שקלים. מנגד עומדים לזכותו של הקטין גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה והודאתו במשטרה ובבית המשפט. על אף שהוגש תסקיר חיובי בעניינו של הנאשם, ניתן לראות גם מתסקירים קודמים כי לאורך הדרך ישנן עליות ומורדות בהתנהגותו של הנאשם. לדבריה, חוסר יציבות זה לא מרמז טובות.

לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם בדין ולהשית עליו שלושה חודשי עבודות שירות, צו פיקוח לשנה ופיצוי לחברת האוטובוסים.

ב"כ הנאשם, הפנתה לכך כי המלצת שירות המבחן לא ניתנה כלאחר יד, אלא לאחר קשר של כשנתיים עם הנאשם, במהלכו התרחש שינוי משמעותי וחלה רגיעה בהתנהגות הקטין. התסקיר מפרט את התנהגותו הטובה של הנאשם, הן בבית הספר והן בבית. לפיכך על בית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם ולאמץ את ההמלצות במלואן (ראו: פ' (מחוזי נצ') 1128/06 מדינת ישראל נ' פלוני; ת"פ (מחוזי נוער ירו') 926/09 מדינת ישראל נ' פלוני). לעניין שאלת ההרשעה ואיזון בין האינטרסים כאשר עסקינן בקטינים הפנתה ב"כ הנאשם ל ע"פ 7211/04 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו- 13.03.06), פסקה 8 לפסה"ד. לדבריה, יש לאבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה מהמקרה דנן בגיל הנאשם ובאמפתיה כלפי קורבן העבירה.

ב"כ הנאשם, הפנתה לכך שמאז ומתמיד עמדת המחוקק כלפי קטינים הייתה העדפת הפן השיקומי. דברים אלה נכונים עוד יותר לאחר תיקון חוק הנוער, תשס"ח. אומנם קטינות אינה מהווה חסינות, אולם גילו של הנאשם מהווה שיקולי רלוונטי לעניין ההרשעה. ב ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו- 14.02.10) מונה כב' השופט הנדל שלושה נימוקים להצדקת מגמת ההקלה בענישת קטין לעומת בגיר: סוג של אחריות מופחתת, השפעת העונש על הנענש וסיכויי השיקום.

לדבריה חלוף הזמן מביצוע העבירה והעובדה כי הנאשם הינו ללא רישום פלילי, כמו גם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה הן במשטרה והן בבית המשפט, עומדים לזכותו. הנאשם בעת ביצוע העבירה היה בן פחות מ-13 שנים וראה ביידוי האבנים כמעשה קונדס. מאז ביצוע העבירה, הנאשם עבר כברת דרך טיפולית בשיתוף הוריו, וחרף העליות והמורדות ניתן לראות שחלה יציבות בהתנהגותו. כמו כן, נעשה ניסיון לערוך הליך גישור בין הנאשם לנהג האוטובוס, הליך זה לא צלח עקב כך שהנהג התנה אותו בפיצויים, עם זאת הנאשם כתב מכתב התנצלות לנהג. עבודות השל"צ בפינת החי, בו הוא כבר עובד, יהוו אקט חינוכי עבור הקטין, והן עדיפות על כל עונש אחר. 

לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ הנאשם להימנע מהרשעת הנאשם בדין ולהטיל עליו עבודות של"צ, צו מבחן לשנה, המצאת תעודות בית ספר בשנה הבאה והתחייבות עצמית.

שירות המבחן, הפנה לכך שבתקופה האחרונה חל שיפור משמעותי בתפקודו של הנאשם הן בבית הספר והן בבית. הנאשם מגיע בכל יום לבית הספר, נוטל את הטיפול התרופתי בקביעות, מגיע להישגים ומצליח להתקדם בלימודים. כמו כן, הנאשם מתנדב בפינת החי ומגלה אחריות בטיפול ומתחבר לבעלי החיים. מבחינה משפחתית, הנאשם מעדיף לבלות את זמנו עם אמו ואף לאחרונה נמצא בקשר יום יומי עם אביו.

כעולה מהתסקיר, הנאשם עושה מאמץ ניכר לקיים קשר חיובי ותקין עם קצינת המבחן. נראה כי חרף התנהגותו הילדותית לפעמים, הנאשם מבין את משמעות חומרת העבירה והינו משתדל לשפר את התנהגותו. בנוסף, הנאשם כתב מכתב התנצלות לנפגע העבירה וזאת במסגרת הליך גישור שלא צלח.

לאור האמור לעיל ובשים לב לכך שהנאשם עמד בזמן שהוקצב לו לשפר את התנהגותו, המלצת שירות המבחן הינה להימנע מהרשעתו בדין ולהטיל עליו צו מבחן למשך שנה בו ימשיך במסגרת  הטיפולית עם קצינת המבחן, ביצוע 100 שעות של"צ בפינת החי בבית הספר, המצאת תעודות בית הספר בשנת הלימודים הבאה, התחייבות עצמית.

הנאשם, התחרט בפני על מעשהו והבין את הקושי הכרוך בתיקון את הטעות.

דיון והכרעה: