הרקע
1. הנאשם 2 הורשע ביום 11.11.11 לאחר הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן וללא ניהול הוכחות בעבירה של
פציעה בנסיבות מחמירות.
כתב האישום
הנאשמים והמתלוננים הינם שכנים, וביום 18.12.09 בשעה 18:00 ברח' דיר באבו טור בירושלים, בעת שהמתלונן 1 ירד לחנייה להזיז את רכבו, ניגש אליו הנאשם 2 והחל להתעמת עימו מילולית. בהמשך כשהמתלוננים 1,2 החלו להניע את רכבם, הגיעו כל הנאשמים בריצה למקום, ככל הנראה עקב סכסוך חנייה ישן, כשהם אוחזים בסכינים יחד עם בני משפחתם, ואחד מהם אחז בחרב בידו.
הנאשם 2 חסם את דרכו של המתלונן 1 בגופו והחל להכותו, הנאשם 4 סייע לנאשם 2 לדקור את המתלוננים 1-2 בנתנו לנאשם 2 סכין שאחז בידו וצעק לו "
תהרוג אותם".
הנאשם 2 דקר את המתלונן 1 ברגלו בסכין עד שנפל על הרצפה, בעוד הנאשם 2 צועק לו "
לא ברגל למעלה,
תדקור בבטן שלו". בהמשך דקר הנאשם 2 את המתלונן 2 בגבו עד שהמתלונן 2 נפל כשהוא שותת דם.
כשניסה המתלונן 3 לדחוף את הנאשם 2 ולמנוע ממנו לדקור את המתלונן 1, סייעו לו הנאשמים 1,3 לדקור את המתלונן 1, בכך שקפצו על המתלונן 3, דחפו אותו ומנעו ממנו לסייע למתלונן 1, ותקפו את המתלונן 3 כשהם אוחזים חפץ כהה בידם.
המתלונן 1 נפל כשהאחרים בועטים בו, ובהמשך כשהמתלונן 1 שכב על הרצפה, הגיעו אליו הנאשמים ואחרים, כשאחד מהם אחז בבלוק בנייה, אותו הטיח בראשו של המתלונן 1 עד שהמתלונן 1 התעלף. כתוצאה מהאירוע פונו המתלוננים 1-2 באמבולנס ואושפזו בביה"ח, למתלונן 1 נגרם חתך בירך שמאל שנתפר, וחתך זעיר בקרקפת ולמתלונן 2 נגרמו פצע דקירה בגב השמאלי אחורי שעולה כלפי מעלה סביב רווח בין צלעי 9, ושני פצעי דקירה נוספים בגב השמאלי תחתון וליד העכוז. החתכים נתפרו והוא אושפז במחלקה כירורגית לב-חזה עד תאריך 21.12.09.
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם 2 יישלח לשירות המבחן למתן תסקיר, המאשימה תעתור ל-24 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, הסניגור יהיה חופשי בטיעוניו, והוסכם כי בנוסף לכל עונש שיוטל עליו, יוטל עליו פיצוי למתלוננים בסך 2,000 ש"ח.
התסקיר
3. נאשם 2 כבן 21, רווק, טרם מעצרו התגורר בבית המשפחה באבו טור ועבד בחברה לעבודות עפר. שירות המבחן התרשם כי ערכיו נורמטיביים, והוא מבטא שאיפות לניהול אורח חיים תקין, אך דימויו העצמי נמוך, כוחות הפנימיים חלשים, במצבי לחץ הם מעוררים חרדה עלול להגיב בצורה אימפולסיבית ואלימה, עסוק להוכיח לסביבתו ולמשפחתו את בגרותו וגבריותו, ובשיחה עמו גילה חשדנות רבה, התקשה לשתף מעבר למידע אינפורמטיבי ו להכיר בחלקים הבעייתיים באישיותו שברקע לביצוע העבירה. הנאשם חש כישלון סביב נשירתו בגיל צעיר מבית הספר וקשיו להתמיד במסגרת תעסוקתית לאורך זמן, התקשה לקחת אחריות על מעשיו, נוטה לטשטש את חלקו באירוע, וטען כי פגע במתלוננים באמצעות חפץ שמצא על הרצפה על מנת להגן על עצמו לאחר שתקפו אותו ומשום שחש חשש לחייו, וזאת הגם שיש במעשיו אלימות חמורה, לטענתו הוא לא ראה דרך אחרת בה יכול היה לפעול, בשל הבהלה והפחד בהם היה נתון, ועוד טען כי אחיו לא היו מעורבים כלל באירוע (למרות שהודו במעורבותם) והוא חש בושה על שנטל בו חלק.
4. שירות המבחן ציין, כי הנאשם נוטה להשליך את האשמה על סובביו, בשל חוסר מודעותו העצמית וחוסר נכונותו להכיר בבעייתיות התנהגותו הפוגעת כפי שהתבטאה בעבירות שביצע. שירות המבחן לא ראה אותו מתאים לקשר טיפולי, ובהתחשב בחומרת העבירות, לא בא בהמלצה טיפולית, והמליץ כי במידה ויישפט למעצר יורה ביהמ"ש לשב"ס לבדוק אפשרות לשלבו בתכנית טיפולית שיקומית במהלך ריצוי המאסר ולאחריו.
5. המאשימה עותרת למאסר בפועל בן 24 חודשים כעונש מינימאלי (וזאת בהתחשב עברו הנקי של הנאשם 2), מאסר על תנאי ופיצויי בסך 2,000 ש"ח למתלוננים.
מנגד הסניגור עותר לעונש נמוך מהרף הגבוה שבהסדר הטיעון, לו עתרה המאשימה, ביקש לגזור על הנאשם מאסר בעבודות שירות, ולנהוג בו לפי מידת הרחמים.
דיון
6. לנאשם אין עבר פלילי, אך הוא המבצע העיקרי בעבירות נשוא כתב האישום, הן כמתחיל האירוע האלים, בחסמו את דרכו של המתלונן 1, והן בדקרו את המתלוננים, את המתלונן 1 ברגלו כשהוא אוחז בסכין, ובהמשך דקר גם את המתלונן 2 בגבו. כתוצאה מכך נפלו המתלוננים 1-2 ארצה, דם ניגר מגופם, והם פונו לבי"ח ואושפזו, כשבגופו של המתלונן 2 פצעי דקירה בצלעות. אין ספק שמדובר במעשים חמורים ביותר, שיש בהם משום סכנת חיים, ורק נס הוא שהסכין בה השתמש הנאשם 2 לא קיפחה חיי אדם באירוע אלים זה. מה עוד שמעשים חמורים אלו בוצעו רק בשל סכסוך חניה. הנאשם 2 ביצע את מעשיו בקור רוח, יחד עם נאשמים נוספים כשהוא המבצע העיקרי לדקירות ולנזקים הגוף.
7. תסקיר שירות המבחן, בעניינו מתאר קושי בלקיחת אחריות, המלמד כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו ולכן נשקפת ממנו סכנה גם בעתיד. שירות המבחן מצא כי הנאשם אינו מתאים למסגרת טיפולית ולא בא בהמלצה בעניינו, תוך שציין כי האפשרות היחידה לטפל בו היא בהפנייתו לטיפול מסגרת מאסר.
8. לטענת הסניגור, הנאשם 2 הינו הצעיר מבין משפחת סוב לבן והוא נקלע לביצוע העבירות במעורבות אביו ואחיו הגדולים ממנו, אין לו פלילי, הוא הודה במיוחד לו, לקח אחריות, והאירוע היה עקב סכסוך משפחתי על מגרש חנייה, כאמור בתסקיר. בין הצדדים נערכה סולחה והמתלוננים מחלו, הדברים הגיעו לשלווה ושלום, והם הסכימו להסדר. לפיכך יש לגזור את ענשו של הנאשם 2, בהתחשב בעונשים שהוטלו על אחיו המבוגרים ממנו, שכן מדובר בביצוע בצוותא, גם אם הנאשם הוא שדקר, ובהתחשב כי לנאשם 1 עבר פלילי מאותו סוג. מטרת ההסדר היתה להשכין שלום בית
9. המעשים החמורים המיוחסים לנאשם 2 מחייבים ענישה קשה ומרתיעה כדי למגר את נגע השימוש באלימות לצורך פתרון סכסוכים, מה עוד שבעניינו העבירות בוצעו בצוותא חדא ע"י כמה מעורבים, כשהנאשם ביצע את העבירה החמורה ביותר, דקר שני אנשים, כשבנקל היה במעשיו כפסע קל כדי לגרום למות אדם. לאחר שהבאתי במסגרת שיקוליי את מכלול הנסיבות הרלבנטיות דלעיל לחומרה ולקולא, ובהתחשב בחלקו החמור של הנאשם 2 באירוע, בגילו ביחס לאחרים הגם שלנאשמים 1-3 עבר פלילי, איני סבורה כי עונש מאסר בעבודות שירות הולם את חומרת העבירה והמסר ההרתעתי הנדרש כדי למגר את מעשי האלימות החמורים המיוחסים לנאשם, ואת תופעת השימוש בסכין לצורך פגיעה בגופו של אדם.
אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: