גל ניסים נ' קג"מ - קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ואח'

החלטה

1.הנתבעת מס' 1 הינה חברה המנהלת לתכנית פנסיה יסוד ופנסיה מקיפה.

2.התובע, הינו גרוש, וטוען כי היה בן זוגה של גב' ספקטור אסתר ז"ל (להלן – המנוחה), החל משנת 1999, וכי הם התגוררו יחד, ניהלו חיי משפחה ומשק משותף עד למועד פטירתה של המנוחה בחודש 7/08.

התובע הגיש תביעה לבית הדין לתשלום קצבת שאירים מהנתבעת מס' 1, כבן זוג ו/או אלמן מבוטח.

3.הנתבעים 2 ו- 5 הינם ילדיה של המנוחה, נתבעים 3 ו- 4 הינם נכדיה של המנוחה, ונתבעת מס' 6 הינה כלתה של המנוחה. לטענת הנתבעים 2-6 התובע אינו עומד בקריטריונים הקבועים בתקנון של הנתבעת מס' 1 לתשלום קצבת שאירים, מאחר ולא התגורר עם המנוחה במשך לפחות שנה אחת רצופה לפני מותה.

4.הנתבעים 2-6 הגישו לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה בקשה לקיום צוואה בע"פ של המנוחה בתיק ת"ע 4834-11-08. לבקשה זו הגיש התובע התנגדות, בטענה כי המנוחה לא הותירה אחריה צוואה בע"פ ולכן הגיש בקשה למתן צו ירושה. לבקשה זו הוגשה התנגדות ע"י הנתבעים 2-6, בטענה כי התובע לא היה בן זוגה של המנוחה עובר לפטירתה.

5.בתאריך 27.3.11 ניתן פס"ד בתיק הנ"ל בביהמ"ש לענייני משפחה ע"י כב' השופט בן ציון ברגר, אשר דחה את הבקשה לקיום צוואה בע"פ של המנוחה, וקבע כי "רעיון הצוואה בעל פה נולד ללא קשר למנוחה ורצונותיה והכל כדי למנוע מבן הזוג כל חלק בעיזבון המנוחה."

כמו כן, קבע כב' השופט ברגר כי המנוחה והתובע היו בני זוג ידועים בציבור החל משנת 1999, ועד מועד פטירתה בחודש 7/08, וכי גם בתקופה בה עבד התובע בניגריה, בין השנים 2005 – 2007, לא חל כל פירוד בין בני הזוג.

על כן, קבע כב' השופט ברגר כי הוא מקבל את הבקשה למתן צו ירושה, וכי התובע היה בן זוגה הידוע של המנוחה במועד פטירתה וזכאי לרשת אותה.

6.הנתבעים 2-6 הגישו ערעור על פסה"ד הנ"ל לביהמ"ש המחוזי (עמ"ש 44206-05-11). בתאריך 28.11.11 ניתן פס"ד הקובע כי, אין מקום להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש לענייני משפחה, אשר מעוגנות היטב בראיות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי לא הוכחה גמירות דעתה של המנוחה לצוות בע"פ, וכן כי הקביעה שהתובע היה בן זוגה של המנוחה הזכאי להימנות על יורשיה, הינה "קביעה עובדתית טהורה".

7.הנתבעים 2-6 הגישו בקשת רשות ערעור על פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי כאמור, לביהמ"ש העליון (תיק בע"מ 76/12). בתאריך 16.2.12 דחה כב' השופט דנצינגר מאחר ולא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ואף לגופו של עניין. ביהמ"ש העליון קבע, כי פסק הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה מנומק ומבוסס על ממצאים עובדתיים, וכי הקביעה כי התובע והמנוחה היו בני זוג עד יום מותה של המנוחה התבססה, בין היתר, על דברי אחי המנוחה, פנייתה של המנוחה לביטוח לאומי על מנת שיכיר בה ובתובע כידועים בציבור, ועל אירוע יום ההולדת שערכה המנוחה לתובע כארבעה חודשים לפני מותה.

8.לאור האמור, ביקש התובע מביה"ד כי יינתן פס"ד בתיק הנ"ל ללא צורך בקיום הליך הוכחות.

טענות התובע:

9.פסק הדין בביהמ"ש לענייני משפחה, מהווה מעשה בית דין סופי וחלוט בשאלת היות המבקש בן זוגה של המנוחה.

10.הבסיס העובדתי הנדרש להכרעה בתביעה זו, לרבות רציפות החיים המשותפים של בני הזוג בשנה האחרונה לחייה של המנוחה, נדון ונבחן לעומק ביסודיות ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה ובשתי ערכאות הערעור.

11.השאלה אם בני הזוג ניהלו משק בית משותף וחיים משותפים רצופים בשנה האחרונה לפני פטירתה של המנוחה, הייתה רלוונטית לסכסוך בין הצדדים בביהמ"ש לענייני משפחה.

12.על כן, מתייתר הצורך בקיום הליך הוכחות בתיק זה, וניתן ליתן פסק דין כמבוקש בכתב התביעה.

טענות הנתבעים:

13.הנתבעת מס' 1 השאירה לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה בדבר היותו של התובע ידוע בציבור של המנוחה. הנתבעת הוסיפה וביקשה כי לא תחויב בהוצאות בגין ההליך, מאחר והיא אינה רשאית, עפ"י התקנון, להכיר בתובע כידוע בציבור ולהעניק לו קצבת שאירים ללא פס"ד של הערכאה השיפוטית המוסמכת.