פסק דין
עניינה של התביעה שלפניי, נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב התובע ורכב נתבע 1 (להלן:- "הנתבע"), המבוטח בידי נתבעת 2.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לנסיבות התרחשות התאונה. בעוד שהתובע טוען, כי משאית הנתבע שנסעה לפניו נסעה בהילוך אחורי ופגעה ברכבו שעמד באותה עת, טוען הנתבע, כי הוא היה במצב עצירה בעת שרכב התובע פגע במשאיתו.
העידו לפני בנוגע לאירוע התאונה מטעם התובע התובע עצמו וכן אדם נוסף, שהיה נוכח בזמן שהצדדים שוחחו ביניהם ביחס לאירוע התאונה ושמע, כי הנתבע הודה באחריותו לקרות התאונה ומטעם הנתבעים העיד הנתבע עצמו.
התובע טוען, כי נסע אחרי המשאית שבה נהג הנתבע. המשאית נעצרה ולאחריה נעצר גם התובע. לפתע הבחין התובע בכך שמכסה המנוע שלו מתרומם ולמעשה המשאית נסעה לאחור ופגעה ברכבו.
נהג המשאית ירד מהמשאית, התנצל וביקש כי השניים יסעו למגרש מכוניות סמוך שאליו אמור היה הנתבע להגיע.
כשהגיעו השניים למגרש, החליפו ביניהם פרטים והתובע אף שוחח עם מעסיקו של הנתבע, אשר הבטיח, כי ישא בעלות תיקון הרכב.
התובע העיד, כי לא ראה שהמשאית נוסעת לעברו, אלא בזמן הפגיעה וגם לא הבחין באורות רוורס של המשאית.
יצויין, כי רכבו של התובע היה מבוטח בזמן התאונה בביטוח מקיף והתובע בחר שלא לפנות לחברת הביטוח שלו, אלא לתבוע את הנתבעים.
בתמיכה לעדותו הביא התובע את מי שעבד במגרש המכוניות ושמע את השיחה שהתנהלה בין התובע ובין הנתבע במגרש. לטענתו, שמע, כי הנתבע מודה באחריותו לקרות התאונה וכן שמע את מעסיקו של הנתבע משוחח עם התובע בטלפון (באמצעות רמקול בטלפון ממנו בוצעה השיחה). המעסיק ציין בשיחה, כי התובע מוזמן להגיע לתל אביב ולתקן את הרכב.
הנתבע מצידו העיד, כי נסע על הכביש שהיה מאוד משובש ולכן נעצר. לפתע חש פגיעה מאחור. לטענת הנתבע, לא התבלבל בדרך ולא נסע לאחור. לטענתו, לא הודה באחריותו לקרות התאונה בשום שלב. הנתבע אמנם התקשר למעסיקו ואפשר למעסיק ולתובע לשוחח ביניהם, אלא שהוא לא היה מעורב בשיחה.
הנתבע ציין, כי הוא אינו עובד עוד אצל אותו מעסיק וגם אם היה עובד אצלו הוא מניח, כי לא היה צריך לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית לחברת הביטוח כולה, אלא לכל היותר, בהיותו שכיר, בתשלום מינימלי מתוך סכום ההשתתפות העצמית.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.
ראשית, לתובע אמנם אינטרס בתוצאות ההליך, אך יש לזכור, כי עסקינן במי שרכבו היה מבוטח בביטוח מקיף, כך שהסיכון שלו בנוגע לנזק מצטמצם לגבולות ההשתתפות העצמית שלו.
הנתבע העיד, כי לו אין אינטרס בתוצאות ההליך, הוא אינו סבור שישא בתשלום ההשתתפות העצמית, אלא שבהעדר עדות מטעם המעסיק, שהוא המבוטח אצל הנתבעת 2, סיכון הנשיאה בסכום ההשתתפות העצמית, או חלקה, מרחף מעל ראשו של הנתבע.
לגופם של דברים, התובע תמך גרסתו בעדותו של העד ג'ורג' חמלניקר, אשר שמע את הנתבע מודה באחריותו לתאונה ואף שמע את המעסיק מציע לתובע להגיע ולתקן את רכבו. אם הנתבע לא היה מאשר כי הוא אחראי לקרות התאונה, יש להניח, כי המעסיק לא היה מציע הצעה זו.
בנוסף, המעסיק עצמו, שהוא המבוטח לא הגיע על מנת למסור את גרסתו.
בהקשר זה יצויין, כי הנתבע מילא טופס הודעה על התאונה, בו ציין, כי התובע סירב למסור את פרטיו.
הגם שהצדדים שניהם העידו כי הדברים התנהלו ביניהם ברוח טובה והתובע אף שוחח עם המעסיק, הרי שלבד מהעובדה שלא סביר בעיניי בנסיבות כאלה, כי התובע יסרב למסור את פרטיו, היה מקום לצפות בנסיבות אלו, כי כחיזוק לגרסת הנתבע, היה מגיע המעסיק ומדווח על תוכן השיחה עם התובע שבוודאי היתה יכולה להיות בה התייחסות גם לשאלת החלפת הפרטים, זאת גם מבלי שידע כי התובע מנסה למצוא חיזוק לגרסתו באותה שיחת טלפון.
מעבר לכך, עדותו של הנתבע היתה מבולבלת, הנתבע לא ידע לתאר בדיוק את מקום התרחשות התאונה, האם זו היתה לפני הצומת, בתוך הצומת או לאחריו.
