גלעדי נ' סבג ואח'

החלטה

1.הנתבעים שכרו מהתובע דירה שבבעלותו המצויה ברח' מלכי ישראל 5, ירושלים (להלן – הדירה).

2.ביום 11.4.11 עתר התובע בתביעה להורות על פינוי הנתבעים מהדירה וזאת בשל העובדה כי אינם משלמים את דמי השכירות כמוסכם בהסכם השכירות לגבי שנת השכירות השוטפת וכן חוב דמי שכירות בגין השנה החולפת.

בעקבות כך שלח התובע מכתב מיום 22.3.11 ובו התריע בפניהם על הפרת חוזה השכירות וכן על דרישתו כי יפנו את הנכס ויחזירו לו את החזקה בנכס.

3.משבוצעה המצאה של כתב התביעה לידי הנתבעים ומאחר ואלה לא התגוננו במועד, ניתן ביום 4.3.12 פסק דין המורה על פינויים.

על פי הבקשה, נמסר כתב התביעה לידי הנתבעת מס' 2 ביום 24.3.11.

4.ביום 30.1.13 עתר הנתבע מס' 1 בבקשה לביטול פסק הדין. לבקשה צורף תצהיר לקוני ובו הוא מצהיר כי כל העובדות בבקשה הינו אמת.

במסגרת הבקשה טוען הנתבע מס' 1 כי אין לו כל חוב כלפי התובע וכי אישורי המסירה אינם תקינים וכי כתב התביעה מעולם לא נמסר לו או לנתבעת מס' 2.

5.מעיון בתיק עולה כי הנתבע מס' 1 הגיש ביום 12.4.11 מסמך ובו מפורטת גרסת הגנתו. לגבי בקשה זו ניתנה החלטה ביום 13.4.11 ולפיה היה על הנתבעים להגיש בקשה לרשות להגן נתמכת בתצהיר וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת ההחלטה.

חרף ההחלטה הנ"ל לא הגישו הנתבעים בקשה לרשות להתגונן.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי החומר שבתיק אין מחלוקת כי הנתבעים ידעו על הגשת התביעה כנגדם וזאת עוד בחודש אפריל 2011, שכן במועד זה הגישו מסמך המתייחס באופן מהותי לכתב התביעה ואף ניתנה להם הזדמנות להגיש בקשה לרשות להגן ערוכה כדין, אך הם לא ניצלו הזדמנות זו ולפיכך עליהם לשאת בתוצאות מחדלם.

כמו כן, הנתבעים לא ציינו בבקשתם מהו המועד המדויק בו נודע להם על קיום פסק הדין כנגדם. מועד קבלת פסק הדין הינו מועד רלבנטי, שכן לא ניתן לקבוע האם הבקשה הוגשה במועד אם לאו,שאז על הנתבעים להצטייד בארכה מטעם בית המשפט. בנסיבות שבפני מדובר באיחור משמעותי שאין מאחוריו כל נימוק מיוחד לגבי האיחור.

אף לגוף התביעה לא שוכנעתי כי יש בפי הנתבעים גירסת הגנה ראויה. הנתבעים לא הניחו כל תשתית עובדתית כי פרעו את מלוא דמי השכירות כנטען בכתב התביעה. לעניין זה הסתפקו הנתבעים באמירות סתמיות וכלליות שאינו מגובות באסמכתאות.

למעלה מן הצורך, עולה כי חרף העובדה כי תקופת השכירות הסתיימה זה מכבר הרי שהנתבעים ממשיכים להחזיק ללא הסדר חוזי ובלא לשלם דמי שכירות לתובע.

בנסיבות אלה ברור כי אף אם היה מקום לבטל את פסק הדין הרי שבכך לא תצמח להם כל תועלת.

7.לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-33517-12-9.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.